בית בגליל

 

הסרט נפתח בסצנה חשובה, מחוכמת, משתעשעת, שבה 3 קולות נשמעים, מגיבים למראה עבודת הדמייה של בית שנעשית ע"י אדריכל. החלום על הבית שימלא את הצרכים של כל יושביו, כולל הילדים שיהיו בעתיד מקבל משמעות אירונית בסופו של הסרט.

גיבורי הסרט, יערה וגילי מחליטים לעזוב את ת"א לטובת בית עם איכות חיים ובגליל. כצופים אנו מלווים את תהליך בניית הבית אשר מקביל לתהליך ההיריון של יערה.
המוטיב של יצירה מרכזי בסרט והוא קשור גם לעיסוקו של גילי שהוא מחזאי מוכשר שלא זכה עדיין להכרה מעשית.

הבמאי, אסף סבן לוקח את המושג "לבנות בית" ומשתמש בו בכל משמעויותיו: המשמעות המילולית הפשוטה ומשמעות המטאפורית, להקים משפחה. בניית הבית, ההתלבטויות לגבי החלונות, המרצפות, מספר החדרים וכד' מחבלים ביחסים הזוגיים של השניים. ככל שיערה יותר שוקעת בפרטים, כך גילי מרגיש שהקירות סוגרים על יחסיהם. יתכן, ויש כאן גם אמירה לגבי ההבדל בין גברים ונשים כלפי בית, חפצים, רכוש.

למרבה האירוניה הבית נועד להיטיב עם המשפחה אלא שמתגלה ההיפך המוחלט. השאלה מהו בית היא השאלה המרכזית שהסרט מציג: יערה שבה לנוף ילדותה. בית הוריה נמצא בסמוך ובזבות הירושה והיותה בת המקום, יכלה לזכות במגרש המיועד לדור ההמשך. שאלת הבית מתחדדת לאור הסיום המפתיע.

נועה קולר("לעבור את הקיר") ואודי רצין (שחקן חדש בקולנוע הישראלי) משחקים באופן מאוד משכנע, עד כי נדמה שאנו מציצים לחייהם האמיתיים. הסרט נמנע מדרמטיות עודפת וזו אחת מאיכויותיו.

אסף סבן מביים את סרט הבכורים שלו בהצלחה גדולה. תהליך הצילום היה מקביל לתהליך בניית ביתו של אחיו של הבמאי בהררית ונמשך כשנה.

סרט על פנטזיה ומציאות,בית ויצירה, זוגיות ומשפחה והמורכבות שלהם בקולנוע היא בדיוק כמו בחיים.

הסרט איטי, כאילו לא קורה בו דבר, לכן אינו מתאים לצופים המחפשים "אקשן".הכל מעודן.
לכו לראות ולו גם כדי לעודד את הקולנוע הישראלי המגלה שוב ושוב עד כמה הוא עשוי להיות מעניין.
מצוין.

הרצאה מקדימה: אהבה זוגית

לחוויה מהסרטים- לא עוד הרצאה על קולנוע
לספר: חוויה מהסרטים- לפגוש את עצמך