שאהבה נפשי Disobedient


אלוהים ברא 3 סוגי יצורים: את המלאכים הטהורים, את חיית השדה היצריים וביניהם את האדם, את הגבר ואישה ואת חופש הבחירה. אלו הם דברי הרב המוערך קושקנה ומיד לאחר דברים אלו נופל ומת.
בתו רונית מגיעה ועל פי תגובות קרובי המשפחה והמכרים אנו מבינים שהם לא ממש שמחים לבואה.
הדברים מתבהרים בהמשך: רונית "נתפסה על חם" באהבתה לאסתי ובחרה לברוח לניו יורק הרחק מכבלי המסורת.

מקום ההתרחשות הוא בלונדון בקרב הקהילה החרדית. אסתי בינתיים נישאה לדויד שהיה מקורב ומיודד עם שתיהן. הוא גם הפך לבן טיפוחיו של הרב מגיל 12, ויועד לרשת אותו בבוא היום.
בואה של רונית (רייצ'ל וויז) מעורר אצל אסתי (רייצ'ל מקאדאמס) את כל הרגשות הישנים.
זהו סיפורה של אהבה אסורה בתוך קהילה סגורה הדואגת לשמר את חוקיה. הסרט מאפשר הצצה לעולם החרדי, לאמונותיהם ולאופן בו מתנהלים חייהם.

אולם, אם נחזור לדברי הרב הפותחים את הסרט ונתייחס גם לדברי דויד לקראת סופו של הסרט – ברור שנושאו העיקרי הוא חופש הבחירה. הבחירה החופשית היא זכות אנושית גדולה, אך גם נושאת בחובה אחריות ועול כבד. שכן כל בחירה היא גם ויתור על בחירה אחרת. הנושא אוניברסלי והוא מועצם בתוך חברה מסוימת. כשמדובר בקהילה החרדית -הקושי בחופש כפול שבעתיים. אנו רואים שלוש אפשרויות בחירה:
להישאר בקהילה ולכבות את היצר. על פי התפישה היהודית "איזהו הגיבור הכובש את יצרו" (מסכת אבות)
לעזוב, לטרוק את הדלת ולחיות חיים שונים לחלוטין, בחירתה של רונית.
להישאר ולמרוד ולבעוט מתוך הקהילה, בחירתה של אסתי.

כותרת הסרט "שאהבה נפשי", ביטוי הלקוח משיר השירים מצביע על שני רבדי העלילה: מצד אחד הרובד הדתי, שכן שיר השירים מעמיד במרכזו את האהבה שבין הקב"ה לעמו. ומצד שני- הרובד הארוטי שבין גבר ואישה, וכאן בסרט בין שתי נשים.
גם שירת החזן לקראת הסוף " אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני.. תדבק לשוני לחיכי, אם לא אזכרכי" משפט הנאמר גם תחת החופה, גם בשעה של שחה לא שוכחים את חורבן ירושלים. כאן חורבן הנישואין מופיע גם מופיע.
הסרט מעודן, עשוי היטב. יחד עם זאת רעיון חופש הבחירה מוגש לעוס מדי לצופה וניתן היה לעדנו ולסמוך על האינטליגנציה שלו.
יש להדגיש כי הבמאי סבסטיאן לליו ("גלוריה", "אישה פנטסטית") איננו יהודי, כך שעבודת התסריט דרשה למידה והבנה של העולם היהודי וזה נעשה בצורה מעמיקה.

כדאי לראות.