חסנין הייכל, עיתונאי מצרי מלווה בצלם שלו מגיעים לתעד את ניסיונם ותקוותם של המצרים להכניע את קיבוץ ניצנים.

הסרט נפתח ומסתיים בזיכרון שנצרב בתודעתו, עליו הוא תוהה, זיכרון מראה של אישה צעירה המחייכת כאשר הם, המצרים מגיעים לניצנים כדי להרוג בהם.

זאת מירה בן ארי אותה מגלמת ג'ו ריגר. היא, האלחוטנית, עזת המצח, נותרה עם הגברים בשעה שהנשים והילדים פונו מניצנים.
הסרט הוא מחוות הוקרה לדמותה ולדמותו של ירח, אביו של המפיק בלייברג ("ביקור התזמורת") שהיה רפתן בקיבוץ ניצנים ובסרט מגלם את דמותו תום אבני.

בנוסף, זהו סיפורן של אהבות צעירות בקיבוץ, של החינוך בבית הילדים, של צעירות שהגיעו לארץ ישראל עם תקווה למצוא כאן את מקומן, ואינן דוברות עברית שוטפת (משי קליינשטיין).

כמצופה, הסרט בשחור לבן, הוא מבוים נפלא.
יש בו סצנה בלתי נשכחת שאין להחמיצה: סצנה מקורית וקומית שבה מצליחות הבנות לשכנע את הבנים להזדרז ולפנות עבורן את המקלחת המשותפת. לא אחשוף כיצד.

הסרט צולם בתקופת הקורונה במדבר, שם סמוך לבאר שבע הוקם הקיבוץ מחדש עפ"י מסמכים מקוריים. התקציב של הסרט הוא מן הגדולים שהיו כאן. מהנה ושופך אור על מה שארע בניצנים בקיץ 1948, על אישה פמיניסטית לפני שידעו להגות את המילה ולהשתמש בה, ועל מלחמה שבה כל צד "צודק" וכל צד משלם מחיר.

במאי: אבי נשר
שחקנים: ג'וי ריגר, אמיר חורי, ידין גלמן, אליאנה תדהר, משי קליינשטיין, תום אבני.

הרצאה מקדימה: אבי נשר- התבגרות מהסרטים:
שלבים ביצירתו, ההוויה והמיתולוגיה הישראלית בסרטיו.