המקום



 גיבור הסרט הוא אדם חסר שם (לא במקרה) אשר באופן לא ריאלי יכול להגשים חלומות לאנשים המבקשים את עזרתו. הוא יושב בבית קפה "המקום" מבוקר עד ערב, מקשיב לבקשותיהם, ורושם את הפרטים בספר גדול. האחת מבקשת להחזיר את בעלה למצבו לפני מחלת האלצהיימר, השני מבקש להציל את בנו, השלישית רוצה להיות יפה יותר, ונזירה צעירה מבקשת למצוא מחדש את אלוהים.
כדי שבקשתם תיענה הגיבור מטיל עליהם משימות "בלתי אפשריות", בחלקן גם לא מוסריות: להרוג, לגנוב, לנאוף. הרצון להשיג את "האושר" ואת החלום לזכות בבעל בריא, במאור עיניים לאחר עיוורון, לתקן מערכת יחסים עם בן שסרר- כל אלו גורמים לחלקם להיגרר לביצוע המשימה "הלא מוסרית", אשר בסרט כלל לא מוצגת כך.
מה אדם מוכן לעשות למען חלומותיו? מהן הגבולות שלו עצמו? הן רק חלק מהשאלות.
אולם, בעיני, השאלה העיקרית שהסרט מעלה היא שאלת חופש הבחירה. "יש הרבה פתרונות לבעיה מסוימת והבחירה היא של האדם" אומר הגיבור. "אתה חסר רחמים" מטיח אחד המבקשים בגיבור אשר עונה לו "העולם חסר רחמים"..
הבחירות של הנפשות הפועלות לא תמיד משיגות את יעדן, שכן החיים בלתי צפויים, ואין לנו שליטה בהשלכות של בחירותנו לטוב ולרע. אפילו הגיבור שקובע את המשימות עבור מבקשי האושר לא שולט בבחירתו.

"האם אתה השטן" שואלת האישה שרוצה להציל את בעלה מאלצהיימר, והוא עונה לה שהבחירה בידה. היא באמת עוברת תהליך שבו היא  מבינה שאין באפשרותה לשנות את המציאות, ומשנה את בחירתה הראשונית.
הגיבור חסר שם משום שהוא אוניברסלי והוא מייצג את כולנו. האלוהים או השטן שוכן בכל אחד מאתנו ובבחירות שאנו בוחרים "למען אושרנו". ו"המקום"- הוא נפשנו, מוחנו שם נעשות כל הבחירות כולן. אין גורם חיצוני שיכול לעזור לנו לבחור בהן. כל בחירה קובעת מי אני רוצה להיות, איזה אדם, איזה אב, בת זוג.

הגיבור שוהה בבית הקפה מבוקר עד לילה, ועמו נותרת בסופו של יום המלצרית אנג'לה. היא בודדה כמותו. ושמה משמעותי. לשם כך יש לראות את הסרט עד סופו.

הסרט עשוי בצורה משולמת, מעשה ידי אמן. הטכניקה שבה הוא רוקם את התסריט, הבימוי וגם המסרים מאוד דומה לסרטו הקודם "זרים משולמים". גם שם כל הארועים מתרחשים במקום אחד, ביתם של המארחים וכאן- בבית הקפה. גם שם יש מעבר מדמות אל דמות והצטלבות של סיפוריהם. גם שם עולות שאלות כביכול "מוסריות" שאינן מועמדות לשיפוטיות. גם שם ישנה אמירה שאנו לא באמת מכירים את בני/בנות זוגנו למרות השנים, וגם כאן ישנה אמירה שנדמה לנו שאם נעשה את "הבחירה הנכונה" נזכה באושר- אך לא כך הוא. החיים פתלתלים, ולכן הגיבור מתקן את אחד ממבקריו ואומר כי "משימותיו בלתי צפויות".

"אנשים מסוגלים ליותר ממה שהם חושבים" אומר הגיבור.
זהו סרט מעמיק, העוסק בשאלות "האושר",  מוסר, בחירה, השליטה בחיינו. במהלכו אין רגע דל, התסריט, הבימוי, הצילום, המשחק הכל משובח ומרתק. אך עיקרו של הסרט הוא בחותם שהוא מותיר אחריו. זה שעות שאני מהרהרת בו, והוא אינו מרפה ממני.
מסוג הסרטים שגורם לך לצאת מאולם הקולנוע קצת אחרת ממה שנכנסת אליו. הוא מותיר את החיים כחידה.

למען סרט כזה שווה לחיות. כן, כן. בוודאי לרוץ לקולנוע. סרט מענג מבחינה אמנותית ובשל היכולת שלו להציץ לתוך חיינו ולדרוש מאתנו לשאול שאלות שאין עליהן תשובות.
לעילא ולעילא.
בימוי ותסריט: פאולו ג'נבוזה

הרצאה מקדימה: על אושר, בחירה ומוסר בקולנוע בחיינו
להרצאות חוויה מהסרטים– לא עוד הרצאה על קולנוע
למידע אודות הספר: חוויה מהסרטים- לפגוש את עצמך