אישה צעירה מגיעה לבית החולים כדי ללדת לידת ילד לא רצוי. היא שומרת על אנונימיות, אפילו שמה לא ידוע. בצרפת יש חוק המאפשר לידה אנונימית. היולדת יכולה להחליט למסור את התינוק/ת למשפחת אומנה ואם עד חודשיים אינה מתחרטת על כך, הם ימסרו לאימוץ.
כך קורה, שז’אן, גבר אומן (משפחת אומנה) לוקח תחת אחריותו את תיאו, התינוק שנזנח. ברוח הפמיניזם הוא מתמסר אליו בכל מאודו, כשאשתו נמצאת ממש בשוליים, לא מעורבת. זאת עבודתו, זאת פרנסתו.
תיאו לא יוצר קשר עין, ממעט לבכות, והכל מבחינים בבעיה כלשהי שלא ממש מאובחנת בשלב כל כך מוקדם בחייו.

במקביל המועצה לרווחת הילד מחפשת את הזוג האידיאלי לאימוצו של תיאו. צוות העובדים והעובדות עושים את מירב מאמציהם כדי להעניק לתינוק את המאמצים הטובים ביותר. כפי שמתבטאת אחת מהם: אנו לא מחפשים הורים סובלים כדי למצוא עבורם ילד, אנו מחפשים את ההורים הטובים ביותר לילדים במצוקה.

ומן הקוטב השני, מול הצעירה שוויתרה על בנה, אנו נחשפים למסע הסיזיפי של האימוץ, של זוגות הכמהים זה שנים לילד, ביניהם אישה שנפרדה מבן זוגה במהלך ההמתנה ועתה היא מרגישה מוכנה לאימוץ גם של ילד עם צרכים מיוחדים.
אפשר היה לקרוא לסרט “טובת הילד” שכן כותרת זו מסכמת את המגמה העיקרית שהעלילה מציגה, אלא שהשם תפוס….

הסרט מבוים היטב עי הבמאית ז’אן הרי.
המשחק טוב מאוד: ז’יל ללוש, סנדרין קיברלין, אלודי בושה.