הסרט האיטלקי הזה מספר סיפור שכבר ראינו על המסך (רק לאחרונה: “צ’מפיונס”. אולם, למרות זאת, החן של השפה, הצילומים, המשחק, הבימוי הופכים אותו לסרט מהנה.

ארתורו נשלח לעבודת שירות לאחר שהתנהג בצורה אלימה. הוא שף בעל מוניטין, וחלומו לפתוח מסעדה. אולם, אין לו את הכסף הדרוש, ואף אחד כבר לא סומך עליו שלא יסתבך. כך הוא מוצא עצמו מלמד בישול קבוצת צעירים הסובלים מאספרגר.

כצפוי, בתחילה הוא לא ממש מסתדר איתם והם לא אתו. אולם גווידו שסובל מאספרגר הוא גם בעל זיכרון וידע פנומנאליים ורגישות גבוהה למרכיבי האוכל.
הוא רוצה להתחרות בתחרות המיועדת לצעירים מתחת לגיל 25 וארתורו מתלווה אליו ומנחה אותו. הרגישויות של גווידו יוצרות את המצבים הקומיים.

מכאן הקשר האנושי והחם בין השניים מתחזק, וכך גם הקשר לאנה, הפסיכולוגית שאחראית על קבוצת הצעירים.

כפי שקורה במרבית הסרטים העוסקים בדמות של “השונה”, “האחר” עולה השאלה האם הדמות שמייצגת את “הרגיל”, “הנורמטיבי” היא אכן כזאת- מכאן מהם הגבולות בין זה לזה- והאם בכלל ניתן להגדיר ולתחום מי שונה ומי רגיל.

במאי: פרנצ’סקו פלאשי
שחקנים: ויניציו מרציוני, ורליה סולרינו, לואיזי פדל

הרצאה מקדימה: יוצאים מן הכלל- על השונה בקולנוע ובחיים
להרצאות חוויה מהסרטים- לחצו כאן