הסרט  נפתח בשנת 2001 בלונדון, 11 שנים לפני חומס
מארי קולווין היא עיתונאית שטח שלא חוששת להגיע לשום מקום שבו יש מלחמה, אלימות, וסבל אנושי. בסרי לרנקה היא מאבדת את עינה השמאלית, אבל זה לא מפריע לה להמשיך לעשות את עבודתה בצורה שמעוררת הערכה והערצה לא רק של הקוראים אלא גם של העורך של הסאנדיי טיימס הלונדוני ואנשי מקצוע.

9 שנים לפני חומס היא נוסעת לגלות קבר אחים המוני בעירק. מה חשוב לה כעיתונאית לברר את האמת, למצוא את הסיפור האישי, האנושי.
ערפאת וקאדפי התמסרו אליה בראיונות אישיים והעריכו אותה מאוד. היא אומרת לקאדפי דברים כדורבנות ובכל זאת, הוא משיב לה: “מכל הנשים בעולם אני אוהב לבלות איתך”
“יש לך מתת אל שגורמת לאנשים לעצור ולהתעניין” אומר פרל הצלם שנילווה אליה.
גישתה כלפי עיתונות מודגשת לאורך כל הסרט: בעיניה תפקידה הוא לתאר את הסבל האנושי כדי שאנשים יגלו בו עניין ואכפתיות. חשה מחויבת לסיקור עד כדי אובססיה.
היא בודקת האם הסיקור יכול לחולל שינוי? האם יהיו מספיק אנשים שיהיה להם אכפת?
בעצם זוהי השליחות העיתונאית: לעורר מודעות ושינוי בקרב הקוראים.

קולווין סובלת מסיוטים החוזרים אליה בלילות כאשר היא חווה שוב ושוב את הגופות המרוטשות, חלקי גוף פזורים. היא נמלטת אל הוודקה כדי להרגיע את מחשבותיה. היא רואה מוות בכל מקום. עד שלבסוף מתאשפזת מרצון כדי למצוא מרגוע לנפשה.

מארי קולווין התמסרה טוטאלית לשליחות העיתונאית ושילמה על כך מחירים גבוהים לאין שיעור:
אובדן העין, אובדן זוגיות ומשפחה ולבסוף- הסיום הטרגי.
הסרט מסתיים במה שארע בחומס. הסיפור ידוע. ומי שאינו יודע, יצפה בסרט או יקרא בוויקיפדיה…

הסרט לא קל לצפייה, עשוי היטב, בונה את הדרמה, ומספר סיפור מעורר השראה.

במאי: מתיו היינמאן
רוזמונד פייק היא מארי קולווין

הרצאה מקדימה לטרום בכורה:
להיות אישה בעולם גברי
להרצאות חוויה מהסרטים- לחצו כאן
לספר: חוויה מהסרטים- לפגוש את עצמך- לחצו כאן