רות ורסטהיימר חוותה לא מעט קשיים ומשברים בחייה: בגיל 10 נשלחה ע”י הוריה מפרנקפורט לשוויץ כשאירופה בערה והפכה למקום מסוכן ליהודים, וכך נצלה, אך הוריה לא.

היא מגיעה לקיבוץ רמת דוד בישראל, מתאהבת מתחתנת ונפצעת קשה. מתגרשת. נוסעת לפריז עם בעל מספר 2 ולומדת בסורבון.
מהגרת לארה”ב, נכנסת להריון ויולדת את בתה מרים, מתחתנת ומתגרשת. מתמודדת עם גידול בת לבדה בארץ זרה ללא עזרה, ומצב כלכלי לא פשוט. אבל אף אחד לא יעצור את רות מלחיות את החיים בשמחה. היא מארגנת מסיבות ריקודים כל סוף שבוע.
בהמשך, הנישואים לפרד ורסטהיימר שנמשכו 40 שנה, ונולד להם בן משותף, ג’ואל.

הסרט מגולל את ספור הצלחתה כמי שהביאה לתודעה את המיניות שלנו בתקופה שבה היו כל כך הרבה מיתוסים והסתרות בנושא. היא מדגישה כי בעיניה המושג “נורמלי” באשר להתנהגות מינית כלל לא קיים. היא נאבקת כשהאיידס מתפשט, או כאשר מתקיימים חילוקי הדעות לגבי הפלות.

מעבר להצלחתה המקצועית המטאורית כנגד כל הסיכויים, הסרט משקף בצורה מעוררת פליאה כיצד אישה נמוכת קומה 1.40, הצליחה להשיג את הגברים הכי חתיכים, ללא כל רגשי נחיתות, רכשה השכלה גבוהה גם בגיל 42 כשקיבלה את הדוקטורט.

בגיל 91 היא הולכת עדיין בצורה נמרצת, עירנית, חדה כתער.
ורסטהיימר מעוררת השראה לא רק לגבי בריאותה הגופנית אלא ביכולת של אישה שעברה כל כך הרבה משברים והפכה את הלימון ללימונדה.
הלוואי על כולנו.
אהבתי, במיוחד שכן ההקרנה היתה בקומה 12 על גג עירית ת”א והנוף הנשקף, והבריזה הפכו את הסרט לחוויה.