אלוהי הפסנתר

 

אישה הרה מנגנת בלהט בפסנתר תוך כדי ירידת המים. לאחר הלידה מודיעים לה שהבן חרש.
הגיבורה, ענת טל (הבמאי והתסריטאי בחר בשם הזהה לשם משפחתו) שלא הצליחה לעמוד בסטנדרטים של אביה, אריה מרום, הפסיקה להלחין ולנגן, בשעה שאחיה דרור מופיע בקונצרטים ברחבי העולם.

משום כך, היא עושה הכול כדי להוכיח לאביה שבנה יהיה מלחין ופסנתרן בעל כשרון, מהסוג שהוא פילל לו. כל עיסוקה קשור בהצלחתו של בנה עידן, שיעבור את המיונים הקפדניים לקונסבטוריון, בשעה שבעלה גורס שעידן יכול לשחק משחקי מחשב, לצאת לטיול שנתי, להיות ככל הילדים בני גילו.

ענת נושאת עמה סוד גדול שרק אנו הצופים יודעים אותו, והיא מתגרה בגורל כמו בטרגדיה יוונית, בדומה לאדיפוס שרצה לשנות את גורלו, אך לשווא.
בעצם, התובענות כלפי ילד כשרוני גם של אריה כלפי בתו ענת וגם של ענת, כלפי עידן -זהה, ולמרבה האירוניה מדובר בשלושה דורות שלא הצליחו להפוך למלחינים. גם ענת משכפלת ומעבירה לדור הבא, לעידן, את מה שנעשה לה.
אריה מרום סבו של עידן חוזר על האמרה:
“יש מלחינים ויש טכנאים
יש פסנתרנים ויש טכנאים”

הסרט מעמיד במרכזו את השאלה המרתקת: עד כמה הכישרון הוא גנטי או סביבתי כשמדובר ביכולות של עידן.

הדבר שאמור להטריד במיוחד את ימיה ולילותיה של ענת לא מוזכר לאורך כל הסרט, אך הוא נמצא בתודעה של הצופה כל הזמן. היכולת להנכיח את ההעדר רק מעצימה אותו בדרך כל כך מתוחכמת.

כל החומרים העלילתיים הינם דרמטיים ואף טרגיים במהותם, אולם, איתי טל, הבמאי דואג לעדן אותם: גיבוריו ממעטים לדבר, המינון של הדברים שנאמרים ואלו שאינם, מה שמשוחק ומה שלא- מושלם.

ישבתי מרותקת עד לדקה האחרונה, שבה חלה גם נקודת המפנה ביחסה של ענת.
המוסיקה נפלאה והיא מצליחה להטעין את הסצנות ולהעצימן למרות עדינותה.

סרט ביכורים של איתי טל.
כל הסרט יושב על כתפיה של נעמה פרייס המגלמת את ענת.
שאפו לכל השותפים לעשיית סרט זה, שהוא גם גאווה ותרומה חשובה לקולנוע הישראלי.

רוצו הכי מהר שאתם יכולים כדי לראותו.

בימוי ותסריט: איתי טל
שחקנים: נעמה פרייס, זאב שמשוני, אנדי לוי, רון ביטרמן, אלי גורנשטיין, ליאורה ריבלין

 

לקבלת המלצות על סרטים חדשים בבתי הקולנוע- לחצו כאן
להרצאות חוויה מהסרטים- לחצו כאן