הקולנוע עומד למבחן אמיתי כשמדובר בסרטים העוסקים בשואה. רבים ניסו לעמוד באתגר ומעטים הצליחו בו.
"הבלתי נראים" סרטו של הבמאי הגרמני קלאוס רפלה, שקיבל משימה לחקור יהודים גרמנים שהסתתרו בזהות שאולה בברלין וחיו בה כל תקופת המלחמה. לאחר שיצר את הסרט הדוקומטרי שמתעד את הניצולים הללו, החליט לעשות סרט עלילתי בנושא זה כשהוא משלב בו את עדויותיהם של ארבעה יהודים גרמנים שהיו "הבלתי נראים" בברלין, "הנקייה מיהודים".
אוקטובר 1941 היהודים מגורשים מברלין ו160,000 נשלחים למזרח. מתוכם
7000 יהודים בלתי נראים נותרו בברלין בזהות שאולה ורק 1500 מבינים שרדו.
הסרט משלב בין הספור העלילתי שבו מככבים שחקנים "אמיתיים" עם העדויות של הארבעה האמיתיים באמת:
סיומה הצליח לשרוד משום שעבד בחברה לייצור רובים וכך קיבל "פטור" מהמשלוח למחנות ולמוות. הוא עוזר לד"ר קאופמן להציל יהודים רבים בעזרת כשרונו לזייף דרכונים.
חני הוכנסה לבית יתומים, משפחתה נשלחה למוות קודם לכן, לכן היא לא היתה רשומה בין השמות למשלוחי המוות. היא נכנסת למסתור בגיל 17.צובעת את שערה לבלונדיני כדי לייצור מראה ארי. היא מספרת על שוטטות בימים ובלילות, ללא אוכל, ללא וודאות היכן תוכל למצוא מיטה ולישון. אחד מעיסוקיה הבולטים הוא מציאת מחסה בקולנוע וצפייה מרובה בסרטים שאחר כך גם תאפשר לה מחסה בבית קופאית הקולנוע.
אוג'ין זכה למחסה בבית של משפחה קומוניסטית. הוא הצטרף לנוער ההיטלריאני ובלילות היה פעיל במחתרת שקראה למרד ולהתנגדות בעזרת הפצת עלונים.
רות מתחזה לאלמנה וזוכה למקלט בביתו של קצין נאצי שידע על זהותה ואפשר את שהותה בביתם
מתוך עדויותיהם של הארבעה נחשף עולם של חיים בפחד מתמיד. כל רגע יכול להכריע בין חיים ומוות. כל נסיעה באוטובוס, רכבת, שוטטות ברחוב עלולה להסתיים בכי רע. גם התלות מאוד גדולה בטוב ליבם של גרמנים שהיו מספיק אמיצים להסתכן בעצמם ולסכן את בני משפחתם בהסתרתם של יהודים.
זהו סרט על תופעה שפחות מוכרת בסיפורי השואה. היא מלמדת על אומץ כפול: גם של השורדים וגם של מציליהם. קשה לנו כיהודים וישראלים לצפות בסרט שבו הגרמנים הם "הטובים". אך היו כאלו. הם גם אשר זכו שנים אחר כך לתואר חסידי אומות העולם מ"יד ושם".
יום סיום המלחמה וההצלה ע"י החיילים הרוסים הוא אחת הסצנות המרגשות בסרט. שכן, הרוסים שהיו חדורי נקמה, לא האמינו שנותרו יהודים בברלין. החייל הרוסי מעמיד את הניצולים במבחן כשהוא דורש מהם לומר את תפילת "שמע ישראל" כהוכחה. אז מסתבר שהוא עצמו יהודי.
סרט על הרוח האנושית שאינה יודעת גבולות. סיפור מרתק. העדויות מוסיפות לאמינות ולאותנטיות של הדברים המסופרים. בתחילת הסרט המעברים בין הסיפור העלילתי, העדויות של הניצולים ותמונות בשחור לבן של ברלין על רחובותיה, בתיה, האוטובוסים והרכבות דורש זמן של הסתגלות של הצופה.
לטעמי, ניתן לוותר על צילומי ברלין הם קוטעים את הסיפור ואינם תורמים באמת לאיכותו (פרט לסצנה של הפצצת ברלין עי בעלות ברית) לקראת סיום המלחמה.
הסרט מספר נארטיב אחר, ועושה זאת גם באופן לא מקובל.
כדאי לראות.
הרצאה מקדימה הקרנת טרום בכורה: איך לתאר? כיצד הקולנוע התמודד עם האתגר של נושא השואה? האם הצליח לומר אמירה אמנותית?
