למצוא את המשמעות בחיי:
משל שני הכיסים של מרטין בובר:
כל אחד צריך שיהיו לו שני כיסים כדי שיוכל להשתמש בזה או זה לפי הצורך
בכיס הימני "בשבילי נברא העולם
ובכיס השמאלי "ואנכי עפר ואפר"
באיזה כיס המשמעות? האם למען עצמי או למען משהו גדול יותר?
לא מדובר בעניין אגואיסטי אלא עניין של אותנטיות- כי "בא לי", אני תופסת בעלות על הרצונות שלי
"בשבילי נברא העולם"- אני פועלת מהמקום שיש לי להביא לעולם
האם אני למען האחר?
את מי אני שמה במרכז? שניהם רלוונטיים
זה לא או או אלא לעבור בגמישות מכיס אחד לכיס שני
יאלום מספר על רב שעולה לשמיים ומראה לו את הגיהינום- יש שולחן עגול ויש במרכזו תבשיל נהדר ומסביב יש אנשים שיש להם כפות לתבשיל, וזה לא אפשרי לאכול את התבשיל וזה גיהינום באמת
ואז לוקח אותו לגן העדן ושם יש חדר זהה ויש תבשיל בשולחן עגול ויש להם בדיוק אותם כפות ושם יש אנשים שמחים ואלוהים מסביר לו שבגן העדן הם למדו להאכיל אחד את השני ולא את עצמם- מדובר לדייק את עצמי לאחר
ויש איזון בין השניים – אני עפר ואפר וגם העולם נברא בשבילי.
והמשל אומר שהאנשים עושים את העולם לגהנום או לגן עדן.
הבחנה בין משמעות החיים ומשמעות בחיים
אנחנו לא חיים להסכים עם המושג "משמעות החיים"
כל פילוסוף ראוי ניסה להעניק הסבר למשמעות החיים- פרנקלשטיין טען שאין לנו כלים את המושג הזה, למה העולם קיים, האינסוף של היקום.
איך הפרט חי עם העובדה שאין "משמעות החיים"- אנחנו לא מתעסקים במושג הראשון!
אנחנו שואלים על משמעות חיינו, מהו הדבר החשוב שאני יכולה לחיות לאורו וייתן לי תחושה של שובע
זהו משהו אישי אבל גם בינאישי
טביעת האצבע של המשמעות שלי היא ייחודית אבל היא מובנת רק בהקשר של אנשים אחרים.
חלק מהמשמעות הוא לתקשר את זה לאחרים!
ההיפך ממשמעות הוא סתם, מקריות.
ברמה הפסיכולוגית זה ההיפך מהישרדות!
יותר משמעות- יותר חוסן נפשי- יותר עמידות לטראומה
משמעות זה בריאות:
"מי שיש לו מה למענו יחיה
יוכל לשאת כל איך"
כל רגע יכול להפוך למשמעות (גם שטיפת כלים וצפייה בטלוויזיה, כל שיחה, כל נשימה)- זהו שריר שאנחנו מפתחים באימון רב תחומי, שבו כל שינוי עומד מאחוריו "למה" כל שינוי דורש משמעות
