לפני למעלה מעשרים שנים היינו בהופעה של בוב דילן בארנה בלונדון. אני זוכרת את הציפיות, ובעיקר, את האכזבה הגדולה של כולנו, שכן הוא ניגן ושר את כל השירים המוכרים באופן בלתי מוכר, בעיבוד שנשמע הרבה פחות טוב מזה האהוב.
נזכרתי בחוויה משום שדמותו של דילן בסרט מאוד הסתדרה לי עם אותה אכזבה.
הסרט מתאר את שנותיו הראשונות של דילן בניו יורק. מגיע לפגוש ולהשמיע לוודי גאת'רי את השירים הראשונים שכתב.
צעיר בן 19, מוכשר בטירוף. הצלילים והמילים זורמים בעורקיו. חברות התקליטים מזהות מיד את הגאון המוסיקלי.
הסרט עוקב אחר השתתפותו בפסטיבלי הפולק במשך 4 שנים עד לפסטיבל ב1965 שבו הוא שובר את כל הכלים.
בניגוד למקובל הלהקה שלו מנגנת בכלים חשמליים, הוא לא נענה לרצון הקהל להשמיע בפניו את הלהיטים האהובים, ומתעקש לנוע קדימה עם המוסיקה החדשה שכתב, ולהפנות עורף לפולק ולהעדיף רוק.
באותו אופן הוא מנהל יחסים סוערים ולא יציבים עם ג'ואן באאז שפתחה לו דלתות כפי שעשה גם פיט סיגר (אדוארד נורטון)- הם מאמינים בכוח של המוסיקה לשנות את העולם. את שניהם הוא מאכזב שוב ושוב כפי שהוא בוגד בבנות זוגו.
מסתבר, כי דילן בן ה-83 קרא את התסריט של הסרט, העיר הערות, ומשום כך דיוקנו מדויק. הוא אינו גיבור ואף לא אנטי גיבור, כי אם דמות שאנו נוטים לסלוד ממנה. מעין סוציומט, מתנשא, אך בד בבד גם מתקשה מאוד לחיות עם התהילה המטאורית שלה זכה מהר כל כך.
טימותי שאלאמה מגלם באופן יוצא דופן את בוב דילן: תמיד כפוף, מרכיב משקפיים כהים, ונדמה כי רק הוא ורצונותיו בעולם, ואין בלתו.
הסרט מתמקד בחמש השנים הראשונות של פריצתו של דילן לעולם המוסיקה והמהפכה שהוא חולל בו.
A Complite Unkown- השם במקור באנגלית הוא השורה מהשיר Like A Rolling Stone
במאי: ג'יימס מנגולד (הולך בדרכי על ג'וני קאש, המופיע בסרט זה, לוגאן)
שחקנים: טימותי שאלאמה, אדוארד נורטון, מוניקה ברברו
ארה"ב, 2024, 141 דקות
