גיבור הסרט הוא אחמד, (אידיר בן אדי) בן ה-13החי עם אימו ואחיו בבלגיה, ונמשך אחר דברי האימאם במסגד. ההשפעה של לימודי האסלאם בגיל ההתבגרות גורמת לו להתבונן בסביבתו בעיניים פנטיות וקיצוניות.
הוא דוקר את מורתו לערבית רק משום שהיא לא מסתפקת ללמד ערבית באמצעות הקוראן, אלא שואפת ללמד שפה עשירה מתוך התרבות הערבית. העובדה שבן זוגה הוא יהודי מחדדת ומעצימה את שנאתו אליה. הוא ייעצר, וימשיך לדבוק בדעותיו הקיצוניות.
בדקות האחרונות של הסרט ישנן התרחשויות שהן הנקודה החלשה שלו, הן אינן אמינות ולא משכנעות.
נדמה שהבמאים רצו להעביר מסר מסוים, והם כופים אותו בצורה מלאכותית ומאולצת על הסרט. אותי כצופה הבחירה של אחמד בסיום לא זכתה לביסוס פסיכולוגי מקדים ולכן, הדבר לחלוטין לא שכנע.
במהלך הצפייה חשבתי על גורמים קיצוניים פנטיים בישראל אשר מצליחים לסחוף אחריהם צעירים מתבגרים רק בשל היותם בשלב שבו הם נתונים להשפעה ולאימוץ כיוון מוקצן שאיננו מקובל על פי המוסכמות החברתיות. כדי לא להסתכן בהצגת דעותיי הפוליטיות אבחר דווקא בדוגמא חברתית כמו ההשפעה של גואל רצון על צעירות עד כדי כך שהיו מוכנות להיות שפחותיו, כשהוא הצליח לנצל את גילן הצעיר ואת העובדה שאישיותן עדיין איננה מעוצבת ומגובשת.
מכאן שמעבר לתיאור ההשלכות שיש לחינוך במסגדים והניצול הציני בקוראן לקרוא למלחמת קודש ולהתנהגות שאהידית, זהו סרט שאפשר גם להתבונן בו ולמצוא את האוניברסליות שבו:
גיל ההתבגרות כשלב הנתון להשפעות קיצוניות.
הבמאים: האחים דארדן
משחק: אידיר בן אדי, מיריים אקהדיו, קלייר בודסון, ויקטוריה בלוק, אותמן מומן
להרצאות חוויה מהסרטים- לחצו כאן
למידע אודות הספר "חוויה מהסרטים- לפגוש את עצמך"
