הרולד פריי מקבל מכתב שבו הוא מתוודע לכך שידידה שלו משכבר הימים, קוויני, עומדת למות בשל מחלת הסרטן. הוא מרגיש שאכזב אותה בעבר, ולכן, מתחיל לצעוד כ-800 ק"מ לעבר ההוספיס בו היא נמצאת בברוויק אפאון טוויד.
דברים ששמע מנערה במוסך שאמונה חשובה ויכולה להציל אותה היא הגורם המניע אותו. הוא מודיע למטפלים בה, שיודיעו לה שהוא בדרכו אליה וכי כל עוד הוא צועד-היא חייבת לחיות.
זהו מסע של ריפוי מכל אספקט שנתייחס אליו. (אני נמנעת מספוילרים).
"את לא תמותי" הוא מכריז בינו לבין עצמו שוב ושוב תוך כדי צעידה. הדרך קשה לו גם משום שהוא שאינו צעיר, וגם מכיוון שאינו מורגל בהליכה. שלפוחיות, יבלות ופצעים משתלטים כל כפות רגליו ומעלה.
המסע שלו מתרחש בנופים כפריים בין שדות, חורשות ובדרכים צדדיות.
הוא פוגש באנשים טובים שעוזרים לו, מעניקים לו כוס מים, ואף הוא עוזר בעצה טובה. מהגרת מסלובקיה, רופאה בעבר מלינה אותו בביתה, חובשת את פצעיו, מקשיבה ומשתפת אותו בחייה. היא מציידת אותו בנעלים טובות, ילקוט, גרביים ומצפן. "אנשים הם טובי לב" אומרת לו אשתו, ואכן' במקביל לגילויי הרצון הטוב, יתגלו גם צדדים אנושיים נוספים.
כמקובל בסרטי מסע, המסע הפיזי הופך להיות מסע של חשבון נפש לגבי עברו, ובעיקר- לגבי מה שארע לבנו, דיויד.
הסרט נע בין הבית שעזב לנופים על פניהם הוא חולף. אף אשתו, מורין עוברת חשבון נפש לגבי נישואיהם ואחריותה לגבי בחירותיה. הפסקול והשירים המושרים ומילותיהם מטעינים את המסע במשמעויות מעצימות.
המסע המשוגע שלו מתפרסם בעיתון ומצורפים אליו "עולים לרגל" עד שהוא מבין שזהו לא מסעם, הם אינם מכירים את קוויני, ולכן גם נפרד מהם.
זהו סרט על כוחה של אמונה שאיננה דתית. על ההיגיון שבשיגעון שכן מסתבר כי המעשה "הלא סביר בעליל" הוא מעשה נאצל להציל אישה כדי שתחיה יותר, וגם הצעידה טובה לגוף ולנפש (כדברי הרופא לאשתו).
אדם נורמטיבי לחלוטין שעושה צעד (הרבה צעדים) "לא נורמליים" בעיני החברה, אך במשך מספר שבועות שבמהלכם מתקיים המסע, הוא יוכל להתבונן פנימה, ואולי גם לסלוח לעצמו.
במסעות הגיבורים והגיבורות נוסעים רחוק כדי למצוא את הקרוב והמשמעותי להם.
סרט שהוא מסע חיים מעורר מחשבות רבות וקטעים מרגשים ביותר.
130 דקות שאין בהם רגע דל.
בימוי: הייטי מקדונלד
שחקנים בריטיים נפלאים בעיקר, ג'ים ברודבנט (הרולד), פנלופה וילטון (מורין)
מומלץ מאוד.
הרצאה מקדימה:
המסע כחשבון נפש ותיקון
