התקופה היפה בחיי

 

לאיזה רגע, סיטואציה, תקופה בחייכם הייתם רוצים לחזור ולחוות מחדש?
בין היתר בכך עוסק הסרט המיוחד הזה.

חברת הפקה מאפשרת לאנשים פרטיים לשחזר תקופה בחייהם אותה הם רוצים לחיות מחדש. תמורת סכום כסף לא מבוטל נעשית עבודת תחקיר רצינית, המשחזרת את כל הפרטים, גם הקטנים ביותר בהקפדה רבה: לבוש, שיער, אביזרים, שתייה אוכל, מי היה שר האוצר באותם ימים, אילו עיתונים נקראו, וכל אלה הם התפאורה לתקופה, החוויה כפי שנשתמרה בזיכרונו של המזמין. כל דבר ששייך לתקופתנו, טלפונים ניידים, ויקיפדיה אסור בתכלית האיסור .

דניאל אוטיי מגלם את ויקטור שרוצה לחזור אל המפגש הראשון שהתרחש ב16 במאי 1974 בליון- רגע התאהבותו במריאן, אשתו. בהווה הסיפורי היא זרקה אותו מהבית, יש לה מאהב ויש לה חלומות לאהבה גדולה. לאחר שעזב את הבית, הוא חי מחדש אותם רגעים, מתאהב בשחקנית שמגלמת את מריאן בצעירותה.
כאשר מגיעה שחקנית אחרת במקום מרגו הוא לא מוכן לשתף פעולה. נוצר טשטוש גבולות בין המציאות למשחק, בין האמיתי למזויף והוא מקבל ביטויים שונים לאורך כל הסרט בכל מיני אופנים.

“הכול בראש” אומרת אחת הדמויות. “הם יוכלו להיות כל מה שיירצו”. גם הבמאי וגם השחקנים שמשתתפים בהפקה הזאת חיים בטשטוש בין משחק לאמת, בין מציאות לזיוף.
הבמאי של ההפקה מאוהב בשחקנית שמגלמת את מריאן והוא מקנא לה, ומעורב רגשית בתהליך כשהוא לא מפריד בין התפקיד שהיא מגלמת כשחקנית לבין האישה האמיתית שהוא מכיר מחייו הפרטיים.
בדמיון אפשר אפילו לסטור להיטלר המגולם באחת ההפקות של החברה.

הזיכרון והדמיון מאפשר לחיות את הספור מחדש גם אם ידוע שהוא איננו אמיתי. הבמאי בדומה לבמאי ב”המופע של טרומן” הופך למין אלוהים, שכן הוא בורא מציאות.
כשאנו צופים בסרט או קוראים ספר ואנו פורצים בבכי, מתרגשים וחוששים לגורל הדמויות, הרי אנו יודעים שלא מדובר במשהו אמיתי ובכל זאת הסרט, הספר המחזה מעוררים אצלנו תחושות כאילו מדובר באמת.
החוויה הזאת מתאפשרת כשהדימיון נכנס לתמונה, ומאפשר הזדהות רגשית כאילו מדובר במציאות של אמת.

במקביל לניסיון של ויקטור לחיות ולהחיות את העבר, אשתו מגלה שהחיים במחיצת מאהבה אינם כפי שחלמה. הוא נוחר בלילות, הוא משעמם.
ארבעים שנה לפני כן היתה אהבה גדולה, הם לא יכלו לצפות שהזוגית שלהם תעבור שחיקה כל כך אכזרית. שוב. החלומות והדמיון צובעים אפשרויות שהן תמיד יפות יותר מהמציאות האמיתית.

דמיון, זיכרונות, חלומות – באיזה אופן הם משרתים זוגיות של ארבעים שנים? “השכחה היא אושר” נאמר בסרט. המחקר מוכיח כי זיכרונות יפים של עבר זוגי משותף מעניקים חוסן לזוגיות בשעותיה הפחות יפות.
ממליצה מאוד.

במאי: ניקולס בדו
שחקנים: פאני ארדן, גיום קאנה
הרצאה מקדימה להקרנות טרום בכורה:
מה אמיתי? מציאות ודמיון ומה שביניהם


להרשמה לרשימת התפוצה כדי לקבל המלצות על סרטים חדשים- לחצו וכאן
להרצאות חוויה מהסרטים- לחצו כאן