לפני שנגיע לדיון מעמיק בתהליכי הזוגיות שאנו עוברים במהלך השנים, נשאל קודם כל מדוע בכלל להיות בזוגיות?
ישנן הסיבות הגרועות: הפחד להיות לבד, החשש מתגובות הסביבה: ההורים, הדודים, החברים, השכנים.
אולם אני רוצה להתמקד בסיבות הטובות:
הפסיכולוגיה המודרנית מדברת על כך שזוגיות מאפשרת לנו צמיחה אישית והתפתחות אישיותית, שכן, בן ובת הזוג מהווים מראה מתמדת למורכבות אישיותנו: למעלותינו ולחולשותינו ומאפשרת לנו לראות את עצמנו בעיני האדם האהוב/ה עלינו.
ארתור ארון, הפסיכולוג החברתי מאוניברסיטת ניו יורק (פיתח את המודל של 36 השאלות שיוצרות אינטימיות בדייט) מדבר על כך שכל זוג צריך לשאול את עצמו האם הזוגיות אפשרה לו/ה הרחבה של העצמי מבחינה רגשית, מינית, חברתית, אינטלקטואלית והאם הפרספקטיבה שלנו השתנתה בזכות הקשר הזוגי. אלו הן הסיבות הטובות לזוגיות.
אם התשובה היא לא- אנחנו בבעיה גדולה.
כדי להבין את מה שקורה לחלקנו באמצע החיים, יש צורך לחזור לתחילת הקשר הזוגי:
ההתאהבות- זהו השלב שבו ההורמונים בפעולה עוצמתית, אנחנו רואים את בן/בת הזוג החדש במסך ורוד, כלומר ללא פגמים, מתוך הפנטזיות והרצונות והכמיהות שלנו אנחנו עושים אידיאליזציה של דמותו/ה ולא רואים אותה במורכבותה.
התשוקה בשיאה, גם הצורך באינטימיות ובקירבה, והתחושה היא "שנועדנו", שמדובר בקשר גורלי, קארמתי.
יצירות קולנועיות שמתארות שלב זה בחיינו הן:
רומיאו ויוליה – האידיאליזציה המוחלטת.
נוטינג היל – ההתאהבות האסימטרית, החלום שמתגשם.
לה לה לנד – הכישוף הראשוני.
אנחנו עוברים לשלב השני בתהליך הזוגי: אהבה- מדובר בשינוי ממצב הורמונלי, ביולוגי למצב רגשי נפשי, שבו כבר ההיכרות מעמיקה, יש מפגש גם עם הפגמים של האחר, והבנה מורכבת יותר. האינטימיות חזקה והתשוקה פוחתת קצת, והקשר מתעבה.
עפ"י סטרנברג, יש שלושה מרכיבים לאהבה מושלמת: אינטימיות (קירבה נפשית, הסרת המסכות והקליפות, אני במערומי הרגשיים מול האחר).
תשוקה ומחויבות (לא בהכרח נישואין).
בזוגיות צעירה אנו שואלים האם הוא/ היא רוצים בי
בזוגיות מבוגרת יורת אנחנו שואלים האם אנחנו עדיין מעוניינים, עם מה שיש כעת.
ריצ'ארד לינקלייטר, ביים שלושה סרטים, טרילוגיה שעוקבת אחר קשר זוגי שמתרקם במשך שנים של הגיבורים ג'סי וסלין (איתן הוק, ג'ולי דלפי) : בסרט הראשון "לפני הזריחה" הם נפגשים וחווים חוויה רומנטית במשך לילה שלם. בסרט השני "לפני השקיעה" הם נפגשים במקרה בפריז לאחר תשע שנים כשהוא נשוי עם ילד ואיננו מאושר, והיא לאחר שנים של מערכות יחסים לא מוצלחות נמצאת בקשר עם צלם עיתונות שמסקר מלחמות ולכן נעדר הרבה וגם קשר זה אינו מספק אותה והם מדברים על זיכרון אותה חוויה רומנטית שהפגישה ביניהם. בסרט השלישי " לפני חצות" הם זוג נשוי ויש להם שני ילדים, נמצאים בחופשה אצל חברים ביוון והם משוחחים בגילוי לב על תסכולי הזוגיות והקריירה. זאת יצירה יוצאת דופן שעוקבת אחר השינויים בחייהם של בני זוג.
וכאן צריך לשאול את השאלה: מדוע זוגיות בעולם המודרני הפכה למאתגרת כל כך?
"לקח 150 שנה לנישואין מאהבה להפוך למודל הדומיננטי בצפון אמריקה ובאירופה ולקח למודל הזה פחות מ-25 שנה להתפרק"– כך כותבת סטפני קונץ' היסטוריונית וסופרת אמריקאית.
ויש לכך מספר הסברים:
ראשית, תוחלת החיים שהתארכה הפכה גם את הזוגיות לארוכת שנים בהשוואה לעבר ולכן, במהלך שנים רבות אלו בני הזוג עוברים שינויים אישיים שלפעמים יוצרים פערים שלא היו בתחילת הקשר.
שנית, העובדה שעפ"י הפסיכולוגיה המודרנית אנחנו בוחרים את בני הזוג שלנו בצורה לא מודעת (שנקבעת בשל חוויות הילדות שלנו, האופן שבו התבוננו במערכת היחסים בין ההורים שלנו) כל אלה יגרמו בעתיד לבחינה מחודשת האם בחרתי נכון.
שלישית, הפמיניזם גרם למערך יחסים חדש בין גברים ונשים, התפקידים עברו תהליך של טשטוש בין המינים ולדבר יש השפעה מכרעת על האופן שבו זוגיות מתנהלת היום
רביעית, הרצון להגשים את עצמי והחיפוש המודרני אחר האושר יגרום לספקות אם אכן השגתי מטרות אלו או לא.
וכעת נשאלת השאלה מדוע הזוגיות עלולה לעבור משבר, טלטלה דווקא באמצע החיים (גילאי 40-70)?
וגם לכך יש כמה הסברים:
א. לאחר זוגיות רבת שנים נוצרת עייפות רגשית, שחיקה כתוצאה מעומס החיים, המטלות הרבות, אנחנו הופכים קצת ל"מנהלי משק בית".
ב. פחות אשליות, צברו אכזבות- אנחנו עשויים לשאול: האם זה מה שביקשתי לעצמי?
ג. השחיקה אינה העדר אהבה אלא העדר חיונית, ויטאליות.
ד. עולה השאלה מי אני? במערך התפקידים שאני ממלאה כאם, אשת איש, אשת מקצוע – מי אני באמת?
ה. שעון הזמן מתקתק, אנו חשים את חלוף הזמן, ועימו מגיעות שאלות על החמצה, חופש, אחריות ובחירה.
ואז צומחת השאלה: אם לא עכשיו – מתי?
אפשרי שנשאל:
"לעמוד מן הצד ולהתבונן בחיינו ולומר,
האם זה הכול?
האם זה כל מה שאני רוצה?
האם משהו חסר כאן?"
נקודה נוספת מחזקת את הסיבה לספקות באמצע החיים: הצורך הגובר באותנטיות
דונלד וינקוט שהתיאוריה שלו על "האם הטובה דיה" מתקשר לשאלת האותנטיות. שכן, אם הצרכים של התינוק/ הילד לא מסופקים עי אימו, או הדמויות המטפלות והסביבה כופה על התינוק/ הילד את צרכיה הוא יבין מהר מאוד ,שאין מקום למי שהוא באמת, והוא יפתח שכבת הגנה- "העצמי הכוזב". הוא לומד לרצות ולא לרצות, להיות "טוב" בעיני החברה.
אם זכה לסביבה שנענית לצרכיו הוא יפתח את "העצמי האמיתי".
כולנו כמובן יש צורך בשל נימוס חברתי אלמנטרי לנהוג עפ"י "העצמי הכוזב", או מה שמקובל לכנות "שקר לבן".
אריקסון, הפסיכולוג החברתי טען שהמשימה העליונה של כל אישה ואיש הוא להגיע אל האותנטיות, לחות עפ"י האמת של עצמם.
קארל יונג מורד בפרויד ובאמצע חייו מפתח את התיאוריה שלו. הוא מציין כי במחצית הראשונה של החיים אנו חייבים לאמץ פרסונה- מסכה ( גם person –אדם) כדי להתאים את עצמנו לנורמות החברתיות. ואז באמצע החיים הצל– אותם תשוקות, יצרים שדוכאו או נזנחו מבקשים ביטוי. הביטוי לצל יכול לגרום להתפרצות הרסנית אך גם להיפך- לצמיחה אישית.
ואחרון חביב בהקשר זה של תיאוריות על הצורך באותנטיות באמצע החיים הוא ניטשה, הפילוסוף הגרמני שבספרו "כה אמר זרטוסטרא" טען שאנו עוברים שלבים שבהם אנו מפתחים ערכים שיכולים לעבור שינוי במהלך החיים:
בילדותנו הורינו, הורי הורינו והחברה כולה מעמיסים עלינו כמו על הדבשת של הגמל את כל הנורמות החברתיות של מותר ואסור. ואנו כמו אותו גמל מקבלים אותם כמובן מאלי.
בשלב הבא הוא משתמש במשל האריה, שבאופן אוטומטי מורד באותן נורמות שהועמסו עליו.
בשלב השלישי, אותו הוא מכנה הילד, הוא בורא חדש, והוא מייצר ערכים חדשים שתואמים אותו, את האותנטיות שבו.
אם נחזור למשבר הזוגי באמצע החיים נבין שלא מדובר בגחמה של שלב זה בחיים, אלא בצורך של המוח שלנו בחידוש, בריגוש. שכן זה טבעו של המוח והורמון הדופמין. בשעה של חיים סטטיים של הרגל ושיגרה הדופמין צונח, והוא דרוש לדלק כדי להחיות את מה שהוא קיומי לכל אחת ואחד.
מכאן שהריגוש והצורך ב"פרפרים" איננו מותרות, אלא צורך רגשי קיומי, והוא מופיע כאשר אנו מתרגלים ושוקעים בשיגרה.
מי שהפכה לכוהנת שפיתחה תיאוריה שלמה על שיגרה ותשוקה היא אסתר פרל, הפסיכולוגית יהודיה, אמריקאית בספרה "אינטליגנציה אירוטית"- שבו היא טוענת שאנו כולנו סובלים מפרדוקס מובנה של צרכים קוטביים: מצד אחד כולנו זקוקים לאהבה, יציבות, בטחון, בית, אינטימיות מצד שני באותה המידה אנו זקוקים לתשוקה, לחיות לחופש ושני הצרכים הללו מתנגשים מאוד.
אין דבר ארוטי יותר מאדם שמרגיש חי” היא טוענת.
היא מציעה בספרה כיצד אפשר למצוא איזון בין השניים ולהכניס מסתורין, מרחק, אי וודאות כדי לחזק את התשוקה ולהחזירה לחיים הזוגיים.
בספרה השני "סיפור מצד" שינתה פרל את השיח על בגידות. היא טוענת שאין מדובר בסופה של האהבה אלה בחוסר איזון בין התשוקה לאהבה, והיא מלמדת כיצד יש להתייחס לכך באופן אחר.
סרטים שמתארים גברים במשבר באמצע החיים הם "אמריקן ביוטי", דריכם צדדיות" עוד סיבוב" סרטים שמתארים נשים במשבר אמצע החיים הם לדוגמא: "לאכול להתפלל לאהוב", "הגשרים של מחוז מדיסון", "האישה האחרת" (וודי אלן) ו"הכל אודות אווה".
"לקח לי הרבה זמן להבין שלא כל דבר בחיים נועד להיות סיפור יפה.
לא כל אדם שאנחנו מרגישים איתו משהו עמוק ומרגש נועד לקנן בתוכנו,
נועד להישאר לעד.
לפעמים, אנשים נכנסים לחיינו כדי ללמד אותנו איך לאהוב,
ולפעמים, אנשים נכנסים לחיינו כדי ללמד אותנו איך לא לאהוב".
דברים אלו כתבה ביאנקה ספאראסינו ("כוח בצלקות שלנו"),
סופרת קנדית שעוסקת באהבה, אובדן, ריפוי, צמיחה אישית והתמודדות עם קשיי החיים.
לאה גולדברג כתבה:
זה לא הים אשר בינינו,
זה לא התהום אשר בינינו,
זה לא הזמן אשר בינינו,
זה אנו שנינו אשר בינינו.
אז כיצד ניתן להתמודד עם השחיקה בזוגיות?
הספרים עליהם אני ממליצה במיוחד בנושא זה הם:
"אהבה ושחיקה בחיי הנישואין", איילה מלאך פיינס,
"בטבעת זו" שולמית ולפיש,
"לסדר את המיטה הזוגית", צביה גרנות
"שבעת העקרונות לנישואים מאושרים", ג'ון גוטמן.
*ג'ון גוטמן מדבר על ההיכרות אינטימית ומעמיקה של בן/בת הזוג והתעדכנות כל הזמן.
*זוגות מאושרים הם בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה, ובעלי מוכנות להכיל את הפגיעות של האחר.
*זוגות מאושרים משקיעים במחוות קטנות, יומיומיות
*מחקרים מוכיחים כי זוגות מאושרים דיווחו על העדפה של אישיות אנדרוגינית של בני זוגם: כלומר שהם גם נשיים וגם גבריים בהתנהגותם.
*פרופ' איילה מלאך פיינס בעקבות מחקר מעמיק בקרב זוגות אמריקאיים וישראלים מציינת את החשיבות באיזון בין שורשים וכנפיים. כלומר, שורשים הם היציבות, הביטחון, האהבה, העוגן המשותף והכנפיים- מתייחסים למרחב האישי של כל אחד מבני הזוג: קריירה, תחביבים, קשרים חברתיים, הגשמה עצמית.
אם יש לי רק שורשים- ארגיש מחנק בשלב מסוים
אם יש לי רק כנפיים- כל אחד יעוף לכיוון שלו
לכן, יש צורך באיזון של השניים.
*משיכה אינטלקטואלית והפרייה הדדית היא מאפיין חשוב למניעת שחיקה זוגית.
*גיוון וחיי מין עשירים.
אז עוד שאלה חשובה לדיון זה:
האם ניתן להחזיר חיות לחיים של שיגרה? כן, שכן הצורך בריגוש הוא רק תמרור, שדורש התנהלות חדשה, ולא סיומה של דרך משותפת.
כל הזכויות שמורות לענת שפרן אור
