גיבורות וגיבורי הסרט, נשים וגברים שעברו לעיר הגדולה, למומבאי, מאמינים שבה יוכלו להגשים את חלומותיהם, אולם, אלה מתנפצים במציאות ומתגלים כאשליה.
פראבה היא אחות, ובעלה חי שנים בגרמניה. היא מקבלת ממנו סיר אורז, והדבר מעורר בה ספקות. אנו, צעירה ממנה, שותפתה לדירה, אף היא אחות שעברה מהכפר, אל העיר הגדולה, מומבאיי.
היא מתגלה כמי שלא מוותרת על תשוקותיה, גם אם אלו לא עומדות בקנה אחד עם המקובל. משום כך לא חוששת לנהל רומן אסור עם מוסלמי, והשניים לא מוצאים מקום בו יוכלו לנהוג כרצונם.
החשמל הוא מוטיב מנחה לאורכה של העלילה ומסמל את האנרגיה, המודרניזציה בעיר הגדולה, וגם את הארוטיקה בין אנו ושאיאז.
הניגוד בין שתי פראבה ואנו מלווה אותן לאורכו של הסרט עד שלב מסוים בעל משמעות סמלית. דמות נשית שלישית היא פארוואטי, עובדת בבית החולים, אשר מנסה להילחם בקבלנים, הכרישים המאיימים עליה לעזוב את ביתה זה 22 שנים. היא מחליטה לשוב לכפר, ואליה מצטרפות לחופשה גם פראבה ואנו.
במרחבי הכפר הנושק לים ולהרים, אפשר לשוב את האמת הפנימית, האותנטית, אל התשוקות והמאווים. ושם נפקחות עיניה של פראבה, החסודה והצנועה ששמרה עד כה על נאמנותה לבעל, שאין לה כלל קשר אתו.
הסרט מהלך קסם בשל הפיוטיות, המשחק של קאני קוסרוטי שמגלמת את פרבה ודיוויה פראבהא שמגלמת את אנו, שאומר הכול במקום מילים, באמצעות המחוות הקטנות, הנרמזות, שאינן מגישות את הכול בכפית לצופה.
אמנם נושא הסרט מוכר וידוע בתרבות בכלל ובקולנוע בפרט: האהבה האסורה, האומץ ללכת נגד המוסכמות, נגד הזרם.
הניגוד בין הפשטות והאותנטיות בכפר מול העיר המודרנית התוססת אך המאיימת, הדורסנית, שיש בה אומללות ובדידות.
כמו כן, יש בו השתקפות של החיים של הנשים במומבאיי ובכפר.
בכפר הנשים נאלצות להתאים את עצמן לתכתיבי המשפחה והמסורת, הן מוגבלות מבחינה חברתית ותרבותית. בדרך כלל נשות הכפר תעסוקנה במטלות ביתיות, בבישול בעבודות חקלאות. הן אינן זוכות להזדמנות שווה בחינוך ואף חשופות לאלימות מינית. הן נדרשות להינשא בגיל מוקדם ולהתמסד ולמלא תפקידים סטריאוטיפיים.
לעומת זאת מומבאיי, העיר גדולה והתוססת מציעה הזדמנויות לאישה בתחום התעסוקה, החינוך ותנאי החיים. נשים במומבאי עוסקות במגוון רחב של תחומי עבודה, והם הולכים ומתרחבים ככל שהחברה ההודית משתנה. כאן אפשר למצוא נשים בתעשיות מסורתיות כמו חינוך ובריאות, לצד נשים בתעשיות חדשות כמו טכנולוגיה ויזמות.
כפי שניתן לראות גיבורות הסרט הן אחיות, ואכן, תחום הבריאות והטיפול הרפואי הוא תחום מרכזי בו נשים במומבאי עוסקות. ישנן נשים רבות שעובדות כרופאות, אחיות, פיזיותרפיסטיות, יועצות בריאות וכמאמנות אישיות. במיוחד בשנים האחרונות, יש עלייה במעורבותן של נשים במשרות בכירות בבתי חולים ובקליניקות פרטיות.
מומבאי היא גם מרכז התעשייה ההוליוודית ההודית, "בוליווד", ולנשים יש מקום חשוב בתחום זה. נשים רבות עוסקות כשחקניות, במאי סרטים, מפיקות, עורכות תוכן, מעצבות תלבושות, מאפרות ועוד. תעשיית הקולנוע ההודית היא אחת הגדולות והמשפיעות בעולם, וכיום, הנשים במומבאי נהנות ממעמד בכיר ונחשק בתחום.
נשים רבות עוסקות בעבודות בתעשיית הטכנולוגיה, פיתוח תוכנה, ניתוח נתונים, יזמות טכנולוגית, שיווק דיגיטלי ועוד. ישנן גם נשים שהן יזמיות והקימו סטארט-אפים בתעשיות חדשות כמו פיננסים, בריאות דיגיטלית ועוד.
מומבאי היא עיר עם תיירות רבה, ותחום התיירות והמלונאות מציע הזדמנויות תעסוקה רבות לנשים. הן מועסקות במלונות יוקרה, משרדי תיירות, סוכנויות נסיעות, ניהול טיולים ועוד. הרבה נשים מוצאות תעסוקה גם בתחום האירוח, המדריכות, והסייעות לטיולים מאורגנים.
אלה רק חלק מההישגים בשיפור מעמדה של האישה בעיר הגדולה, עם הרחבת מעגל תעסוקתי גם בתחומי האקדמיה, המשפט, האופנה, אומנויות, תקשורת וכתיבה, עבודה סוציאלית ועמותות ועוד.
עם זאת, גם במומבאי קיימת אלימות נגד נשים, הטרדות מיניות והבדלי שכר, וייתכן שלנשים יש עדיין קשיים בשבירת הדפוסים החברתיים המיושנים או בהשגת שוויון מלא.
בשנים האחרונות, ישנן יוזמות ממשלתיות ואזרחיות המיועדות לשיפור מעמד הנשים, כולל חקיקה מחמירה יותר נגד אלימות, תכניות להעצמה כלכלית וקמפיינים להגברת המודעות לזכויות נשים. למרות ההתקדמות שנעשתה, נשות הודו ממשיכות להתמודד עם אתגרים משמעותיים.
אם נחזור לסרט המהפנט הזה, מה שהופך אותו למרגש הוא האופן בו הוא מבוים, מצולם, משוחק, ומכאן החוויה הקולנועית המפעימה של סרט קטן-גדול.
שמו של הסרט והסצנה האחרונה שבה בית הקפה מואר בתוך החשכה שאופפת אותו- אומרים בתמצית את הכול.
זהו סרטה של הבמאית, פיאל קפאדיה, הבמאית ההודית הראשונה שזכתה בפרס השופטים בפסטיבל קאן.
הסרט דובר השפות מאלית, הינדית, מראטי,
צרפת, הודו, הולנד, לוקסמבורג, איטליה 2024 110 דקות
לרוץ.
