מדוע כל כך קשה לשמר זוגיות לאורך שנים?
מהן הטעויות שכולנו עושים? וכיצד אפשר אחרת?

הנה כמה הסברים:

1.רובנו מגיעים לזוגיות עם האדיאולוגיה הרומנטית שספגנו מהקולנוע, הספרים. אנחנו בטוחים שהאהבה תנצח לנצח נצחים. ולא כך הוא.
זאת המכשלה הראשונה של הנישואים. הדור הצעיר הרבה יותר מפוכח. אולי זו אחת הסיבות לחששות ולדחיית הנישואין.
2.כשילדים נכנסים לתמונה המשפחתית, המשכנתה נושפת בעורפנו, הבוס תובע מאתנו עוד ועוד, הזוגיות נדחקת לעבר הפינה. אנו רואים בבן/בת זוגנו מובנים מאליהם, והלחץ מאפשר הזנחת הפינה הזוגית "הבטוחה".
אבל ילדים עוזבים את הבית לחייהם שלהם, ואנו נותרים עם בן /בת הזוג לשנים רבות נוספות (במקרה הטוב….).

3. בעבר הכפר סיפק את הצרכים של בני הזוג, ואילו היום אנו מעמיסים על הכתף של אדם- אישה אחת את כל מאוויינו.
4. הרצון לשנות את בן/ בת הזוג
אי קבלה של בני הזוג היא עפי המחקר אחת מהסיבות לכישלון הקשר הזוגי
ויש עוד סיבות.

כשבודקים מה הופך זוגות למאושרים מגלים כמה דברים:
העמדת הקשר הזוגי כערך עליון
התנהגויות מטפחות קשר: מחמאות, , שליחת SMSאוהב, הזמנה למסעדה באמצע היום, בילויי סוף שבוע ללא הילדים, הענקת פינוקים קטנים….

ב"עוד שנה" סרטו של הבמאי הבריטי הנפלא מייק לי, טום וג'רי נשואים שנים רבות. יש להם בן, גו' בן ה-30, שעזב את הבית ועדיין לא התחתן, (פולנייה יש גם בלונדון…).

בני הזוג מטפחים חלקת אדמה, ומגדלים בה עגבניות וקישואים, בדיוק כפי שהם מטפחים את סביבתם החברתית: הם אוספים לביתם אנשים שחייהם האירו להם פחות, ומעניקים להם תחושה שהם אהובים ורצויים. יש ביניהם חברות אמיתית ושיתוף בחוויות מעולם העבודה האישי של כל אחד.
אין בחייהם שום צפייה לריגושים והרפתקאות שיגרמו להם תחושת אושר עילאית.

אין בחייהם שום אמונה שהחיים לא היו הוגנים איתם (למרות המראה המכוער של ג'רי ושיניה העקומות), שמשהו טוב יותר ומאושר יותר היה צריך להיות מנת חלקם.

אין ציפייה למשהו לא ריאלי. יש מחויבות של כל אחד מהם לעיסוקו, לזוגיות, למשפחה ולחברים. טום וג'רי מוכיחים את מה שאנו נוטים לשכוח: אם יש ציפיות הן לא מבן/בת הזוג אלא מעצמנו.
טום וג'רי יודעים כי אין שום קשר בין אהבה ושמחה לבין שלמות.

באחת הפעמים כשהם מארחים, אומרת ג'רי משהו על היותה שמנה: על "שומנים של גיל העמידה"-  וטום עונה לה:" תשתקי. את מושלמת. מדהימה בכל המובנים. ואת יודעת את זה."
פרופ' איילה מלאך פיינס ערכה מחקר מקיף כדי לזהות מה מאפיין זוגות אלה בהשוואה לזוגות שחוקים והיא מצביעה על כמה ממצאים מובהקים:
תקשורת מקרבת בין בני זוג, גיוון בחיים המשותפים, איזון בין שורשים לכנפיים כלומר, איזון ושילוב בין המחויבות למסגרת הזוגית, היציבות והנאמנות לבין הצורך של כל אחד מבניהם לעשות לנשמתו/ה.
משיכה אינטלקטואלית, הפתעות, וחיי מין טובים ומגוונים אף הם ברשימה…..

סרטים שעוסקים בנושא השחיקה בחיי הנישואין מהם ניתן ללמוד מה לא לעשות הם "עותק נאמן למקור" של הבמאי האיראני המעולה קיארוסטמי. השיחות בין הגבר לאישה חושפות מצבים שגברים ונשים מכירים היטב. טענות של אישה כלפי עבודה מוגזמת של הבעל, טענות של הבעל לגבי רגשנות יתר, ועשיית עניין מן העובדה שנרדם ביום נישואיהם במקום לחגוג אותו, ועוד…

מריבות תכופות הן סימן בולט לשחיקה בחיי הנישואין. אולם לא המריבות עצמן הם הסימן אלא האופן שבו רבים:

"זה הספור שלנו" יכול ללמד אותנו כיצד לא לריב…
פרופ' ג'ון גוטמן, פסיכולוג אמריקאי בדק את הנושא לעומק והגיע למודל שיכול לנבא איזה זוג ייפרד רק אם מתבוננים בדרך שבה הם מנהלים ריב. הטחות אישיות על העושה ולא על המעשה, ביטויי גנאי, שפת גוף מזלזלת, התפרצויות זעם כל אלה יכולים לבשר רעות.

עפ"י גוטמן 69% מהמריבות שלנו הן תוצאה של תפישת עולם, חינוך, עולם תרבותי, הבדלי טמפרמנט ולכן אינן ניתנות לפתרון. אז מה עושים בנוגע לכך? מפסיקים לריב כשנמאס לאחד מבני הזוג לריב- אז יש אפשרות לקבל את היד המושטת של מי שמעוניין/ת להפסיק או להמשיך בהתקפה, דבר המעלה את הסיכויים לפרידה בעתיד!

בספרי חוויה מהסרטים- לפגוש את עצמך מוקדש פרק שלם לנושא זה ובו דוגמאות מפורטות המתארות סצנות מסרטים העוסקים בנושא זה, שפע של העשרה פסיכולוגית, ספרותית, פילוסופית בנושא גם באמצעות ציטוטים מגוונים. בסיום הפרק- שאלות לקוראים על הזוגיות שלהם, המאפשרות התבוננות אישית וחיבור לנושא רק בצורה תאורטית.

מידע על הספר באתר: לחצו כאן

ונסיים בשירה של יונה וולך:

כי אתך זה רק בגלל
שאני אוהבת

כי אתך
זה רק בגלל
שאני רוצה

כי אתך
זה לא בגלל
שאני חייבת

כי אתך
זה רק בגלל
שאני רוצה.

אם אהבתם ספרו לאחרים- ניתן להירשם לרשימת התפוצה – לחצו כאן