למה ציפית? למה ציפית מהחיים?
האם ראוי היה לחיותם? או שהיו בהם אכזבה, שממה, כישלון, אולי אומללות? זאת בעצם השאלה שנשאלת בסופו של הספר המופלא הזה "סטונר".
לצערי, למרות היותי תולעת ספרים, ואהבתי לספרים לא מוטלת בספק, משום מה החמצתי את קריאת הספר והגעתי אליו באיחור רב מאוד.
לכאורה, מדובר בסיפור פשוט, על אדם פשוט, כתוב בפשטות, ללא מניירות ספרותיות, אומנותיות. אין ספק, ישנה הלימה בין הסגנון הספרותי, הנקי, הלא מצטעצע לבין הדמות שהיצירה מעמידה במרכזה.
וויליאם סטונר נולד למשפחת חקלאים, קשת יום, בן יחיד בבית שותק. הוריו והוא עצמו לא מטפחים חלומות, או רצונות כדי להיחלץ ממציאות חייהם. אולם, אביו מציע לו ללכת ללמוד חקלאות באוניברסיטה, והוא זוכה למגורים בבית קרובי משפחתה של אמו תמורת עבודה מפרכת בכל רגע פנוי.
לאורך כל הספר מילדותו ועד מותו תיאור עליבות חייו מכמירת לב. השינוי הראשון חל כאשר סטונר מחליט לעזוב את לימודי החקלאות וליבו נשבה בעולם הספרות. אט אט הוא מפלס את דרכו בעולם האקדמי והופך להיות מרצה באוניברסיטת מיזורי בקולומביה.
מפגש חברתי גורם לו להתאהב באדית, צעירה מוזרה, בלתי מובנת, שנדמה שמגלה אדישות כלפיו כפי שהיא מגלה אדישות כלפי החיים עצמם. ובכל זאת, נעשית "העיסקה" הזאת של נישואיהם שיהפכו את שניהם לאומללים. לאחר זמן קצר סטונר מבין שטעה בבחירתו.
אולם, שלוש שנים אחר כך אדית רוצה ילד, וגרייס הבת היפהפייה מגיעה לעולמו, וממיסה את הקרחון שהתחיל להשתלט על חייו. הוא מוצא בה את נחמתו, הוא מהווה לה גם אב וגם אם, שכן אדית לא מתפקדת כלל, ולא מתפתח בה שום רגש אימהי. נדמה כי החיים הללו מספקים את סטונר שלא ציפה לגדולות ונצורות בחייו.
גם עולם האקדמיה על שלל האינטריגות ומלחמות האגו מוצג כאן באמצעות דמותו של פרופ' הולי לומקס, המתנכר לסטונר בשל סירובו לאשר לימודי דוקטורט לווקר, סטודנט נטול הבנה ספרותית. מרגע זה הוא ימנע ממנו ללמד בקורסים ובסמינרים הנחשבים ויוריד אותו לדרגת מרצה מתחיל. ולמרות הפגיעה המקצועית, התדמיתית סטונר מקבל עליו את הדברים כגזירת שמיים.
הנקמה המתוקה, היצירתית תגיע בהמשך והיא תפתיע ותעורר שאלות לגבי מורכבותו של סטונר: מצד אחד, מדוע האיש הזה מוכן לקבל את המציאות העלובה כפי שהיא, את שליטתה של אשתו הקפריזית, את הרחקתה של גרייס ממנו? ומצד שני, אין מדובר באדם נטול ערכים ומוסר, ומתי הוא נלחם עליהם ומדוע?
גם כאשר הוא מוצא אהבה ותשוקה שעולם לא חווה הוא מבין את גבולות אפשרויותיו ומוותר. האם בחר נכון? האם היה מאושר יותר אילו בחר אחרת? פרוסט כותב את השיר המפורסם "הדרך שלא נבחרה" ואולי סטונר מציג בפנינו את נסיבות החיים של כולנו, שלא תמיד מה שנבקש – יקרה.
וויליאמס ממקם את מרבית הסיפור בין ביתו המשמים לבין מגדל השן של האוניברסיטה, אי המנותק מן החיים עצמם, משתי מלחמות העולם המתרחשות מחוצה לו. אין זה מפתיע שסטונר בוחר שלא להתגייס. יש בכך מן הסמליות, שכן גיבור הספר הוא במובן מסוים מנותק, סוג של אוטיסט שמגיח מדי פעם מהקונכייה שלו, מאפרוריותו, ומפתיע בעוצמת רגשותיו, תשוקותיו, ערכיו, יצירתיותו, נחישותו.
אפשר לומר שהספר ממוקם בין ביתו, האוניברסיטה וכתלי נפשו.
סטונר הוא אנטי גיבור, וסיפור חייו מסופר בסדר לינארי. השורות הפותחות כבר מרמזות לסוף. אדם פשוט, שגילה את תשוקתו לספרות, התמסר אליה כל חייו, היה נאמן לאמת של עצמו- וכל אלה, טוען הסופר, ג'ון וויליאמס הופכים את חייו למשמעותיים בניגוד לרושם ההפוך של אדם אפור, שחי חיי אומללות.
אז למה ציפית? האם חיית חיים ראויים? השאלה ששואל סטונר את עצמו ברגעי גסיסתו היא אולי שאלת השאלות שבה עסקו כל הפסיכולוגים והפילוסופים. השאלה שנדרשת מכל אישה ואיש החיים על פני האדמה הזאת.
לטעמי, סטונר הוא מראה מוקצנת (בוודאי גם במידה לא מעטה מעוותת) של כולנו. אנו חווים רגעי אושר, מתעמתים, מתאכזבים, מתמסרים לתשוקה כלשהי ומחפשים משמעות.
אסיים בציטוט של סופר משלנו, דן בניה סרי:
"הספרות ממפה, לנו בני האדם, כמעט את כל מפת החיים"
וואו של ספר, וואו של כתיבה, וואו של השתקפויות.
"סטונר", ג'ון וויליאמס, תרגום שרון פרמינגר, הוצאת ידיעות אחרונות, 293 עמ'