סופי ואביה הצעיר בן השלושים, קלום נופשים בטורקיה.
הם "לוקחים את הזמן", שוחים, צוללים, משחקים שחמט, משתזפים בבריכת המלון, ומתעדים בווידאו כמעט כל דבר, ונדמה ששום דבר לא קורה בסרט.
הצפייה מאוד דרוכה, משום שברור לנו שמשהו עומד לקרות. והרמזים הם מאוד דקיקים, וכל אשר קורה ויקרה – מאוד מעודן.
האב, התגרש מהאם ועזב את סקוטלנד, ויחד עם זאת, הוא מעורב מאוד בחיי בתו, ויחסיו עם גרושתו טובים. ביטויי האהבה ההדדית ביחסי אב- בת מאוד ברורים ומלווים את הסרט לכל אורכו.
לקראת סופו דמות האב נסדקת, הסיבה לא ברורה, ואנחנו הצופים מתחילים ללקט את הרמזים אך לא מקבלים תשובה למצוקתו הנפשית.
אותם צילומי ווידאו הפכו לזיכרונות עבור סופי הבוגרת, ונדמה כי השמש היא הסמל לאחדות בין השניים ולאהבה הגדולה לה זכתה בילדותה.
הסרט מבוים באופן יוצא דופן, הקצב איטי, נדמה כי כל רגע יתרחש אסון, והציפייה לכך היא דרוכה, ומכאן, גם הצפייה יש בה אי נחת, שכן, נוצר מתח וישנה דרמה למרות שלא היתה "דרמה" במובן המקובל והצפוי. הבמאית מצליחה לייצור מתח מתמיד בין החופשה הנעימה והיחסים היפים בין סופי לאביה לבין משהו שמחלחל מתחת לפני השטח הוא נותר עמום עד הסוף.
את האב מגלם השחקן הסקוטי פול מסקל ("אנשים נורמליים") ויש ניגוד בין דמותו החיצונית למהותו הפנימית.
מתוך שמונה מאות מועמדות נבחרה פרנקי קוריו המגלמת את הבת בת 11, זאת הופעת הבכורה שלה על המסך, והיא מהפנטת ביופייה, בטבעיותה, ובתפקיד שהיא מגלמת.
יש בסרט רגעי פסקול סוחפים, והם קשורים גם להבזקי הריקודים, שתהיתי על קנקנם, ונדמה לי, שהם מבטאים את הבזקי השמש בחייה של הילדה.
אינני ממליצה על הסרט לכל אחת ואחד, הוא דורש קשב וסבלנות ונכונות להתמסר למסריו המעודנים.
102 דקות, אנגליה 2022
זוכה בפרס היוקרתי של חבר השופטים בפסטיבל קאן.
הרצאה מקדימה:
הילדות כחוויה מעצבת את חיינו הבוגרים
דברים קטנים כאלה Small Things Like These
הספר והסרט מתרחשים בימים של חג המולד 1985, וכמובן, זהו
