סקולימובסקי, הבמאי הפולני לוקח את סרטו של רובר ברסון משנת 1966 בסרטו "מקרה בלתזר", ועושה בו שינויים על פי תפישת עולמו.
החמור שלו עובר מסע מן הקרקס בו הוא מטופח ומלוטף ע"י המאלפת שלו הקשורה אליו כל כך- ומשם אל מכלאות אליהן הוא מוכנס ואל נופי טבע אליהם הוא בורח.
במסעו הוא יפגוש בני האדם ואת הרשעות, האלימות, הרכושנות אך גם את החמלה.
החמור "נזכר" מדי פעם במצבים נעימים שבהם זכה לליטוף, ורגעים אלו יש כביכול רצון להיכנס לנפשו של החמור.
לדעתי בנקודה זו ניתן היה להעמיק אולם, נדמה כי הבמאי בוחר לשחק עם השפה הקולנועית, הקולית וזה בעיני לא מספיק. הוא משלב סאונד אפקטיבי ביותר ומשחקי תאורה בדרך כלל אדומה מרצדת, שמטרתה, בעיקר – לייצור אווירה.
הסרט זכה בפרס היוקרתי של חבר השופטים בפסטיבל קאן וגם מועמד פולין לאוסקר, אולם, אני יצאתי כשחצי תאוותי בידי. לטעמי, משהו חסר, משהו לא נוצל עד תום.
86 דקות
