יולי 2011- המפעל באמפייר מקום מגוריה של פרן נסגר, בעלה מת, והיא מחליטה לעזוב בית, דבר שאולי רצתה לעשות בעבר. ארץ נוודים הוא סרט מסע, איטי מאוד, שאין בו כמעט עלילה אלא רחשים פנימיים של הגיבורה והמפגש שלה עם אנשים שבחרו לעזוב בית, את העולם הבורגני הקפיטליסטי ויצאו למרחב, לטבע ולמפגש האנושי, האינטימי.
המסע שלה מובן באמצעות משפטים בודדים ובעיקר באמצעות הבעות פניה של השחקנית המופלאה, פרנסיס מקדורמנד. היא איננה "הוליוודית" משום בחינה שהיא, בפניה קמטים, היא נטולת איפור או טיפוח כלשהו, גופה אינו חטוב ולכן, היא "האישה הפשוטה" היכולה להוות מקור הזדהות לרבות.
פרן פוגשת במסעה אנשים, נוודים, החיים בקהילה שיתופית, וסיפוריהם אף קשים מסיפורה. בוב וולס חי בכאב גדול בשל התאבדות בנו, ימיה של סוואנקי ספורים בשל מחלת הסרטן, והמפגש האנושי הזה חושף את טוב ליבה ויוצר חברות אינטימית, אותנטית בין הנוודים הללו. בנדודיה היא לא בוחלת בשום עבודה כדי להתפרנס בצניעות וכדי לקיים את המסע בקרוואן הקטן שלה. היא מבצעת עבודות ניקיון ותחזוקה, עובדת במפעל סלק וחוזרת למפעל של "אמזון".
זהו סרט על הבית. בתחילת הסרט מופיע שיר שמתמצת את עיקרו: מהו בית? האם זהו המקום שנשארים בו? או אולי המקום שהולך אתך לאן שתפנה? פרן יכולה להישאר בביתה של אחותה המזמינה אותה לביתה הבורגני. היא גם יכולה להיענות להצעתו של דיוויד, שמציע לה להצטרף למשפחתו שאף היא מסבירה לה פנים.
יופיו של הסרט הוא בצילומי הטבע היפהפיים, הפסקול, ובעיקר במה שלא נאמר בו, בשתיקות, בהעדר הפעולות הדרמטיות. שכן, שוב, הדרמה היא פנימית, נפשית והיא דורשת מהצופה להיות שותף למסע שאין בו שום פעלולים הוליוודיים. מי שנושאת על כתפיה את כל הסרט הזה היא פרנסס מקדורמנד
הסרט מוקדש "לאלו שנאלצו לעזוב.
נתראה בהמשך הדרך"
בעיני רבים הסרט יהיה משעמם ומייגע, והמלצתי ללכת לצפות בו רק אם ביכולתך להתמסר.
סרטה של הבמאית הסינית קלואי ז'או. זכה בשלושה פרסי אוסקר (די מפתיע, משום שאין בו שום דבר הוליוודי), פרס אריה הזהב בוונציה ובפסטיבל בטורונטו.