רומי מאתיס היא מנכ"לית של חברה שעוסקת במסחור אלקטרוני. היא מנהלת את העסק ביד רמה, אישה חזקה שהצליחה להגיע לפסגה. אולם כל זה משתנה כאשר סמואל, מתמחה צעיר מגיעה לחברה והיא מתחילה לנהל אתו מערכת יחסים ומשחקי מין המבוססים על שליטה. ושם, אתו היא המושפלת, מלקקת חלב מצלחת המונחת על שטיח בחדר בבית מלון עלוב.
על פניו מערכת היחסים שלה עם בעלה, ג'ייקוב נדמית יפה, יש להם שתי בנות, איזבל הלסבית ונורה הרקדנית. הקשר עם איזבל הוא קרוב ואוהב, ואולי משום ששתיהן פורצות גבולות "מקובלים".
אולם, ככל שרומי מרשה לעצמה לסכן את משפחתה, החשובה לה כל כך, נחשפים גם הסדקים והעמדות הפנים.
העובדה שבעלה הוא במאי תיאטרון נדמית קצת אירונית, שכן חייו מבוימים על ידי אחרים.
אירוניה נוספת בולטת בסצנה, שבה רומי מוזרקת בוטוקס ובתה לועגת לפניה המתוחות, דבר שעורר בי מחשבות לגבי השחקנית עצמה, המפוחלצת, שאיבדה לחלוטין את יופייה במאבק הנלעג להיראות צעירה.
מי שפוקחת את עיניה של רומי, שמסכנת את שלמות משפחתה בשל צדדים אפלים באישיותה, זאת העובדת הפמיניסטית שלה, אזמה.
היא מלמדת אותה שיעור במנהיגות נשית, ובשליטה האמיתית בחייה.
הסיום הוליוודי מדי.
יש בסרט סצנות מיניות שמזכירות את "תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים."
לא הכרחי לראות.
במאית: הלינה ריין
שחקנים: ניקול קידמן, האריס דיקינסון, אנטוניו בנדרס, סופי ויילד.
ארה"ב, 2024, 114 דקות
