סלמה רווקה, מעשנת, קעקועים מעטרים את זרועה ועורפה הלבושה תמיד בג'ינס חוזרת מפריז למקום הולדתה בתוניס.
בשעה שכולם חולמים לברוח לאירופה, הם אינם מבינים מדוע שבה.
היא פותחת קליניקה על גג ביתו של דודה, בביתו היא מתגוררת, ומתחילה לקבל מטופלים. הסביבה מגיבה בתדהמה במקרה הטוב ובחוסר הבנה ברוב המקרים. בנוסף, מוזר בעיניהם שהיא עדיין רווקה, ואינה מעוניינת להכניס גבר לחייה.
השוטר מאיים עליה שיסגור את הקליניקה משום שאין לה רישיון. כשהיא מגישה בקשה לרישיון, מוצגת בפנינו מימסד נלעג, לא מתפקד. הפקידה עסוקה במכירת הלבשה תחתונה במקום למלא את תפקידה, ואילו הממונה נעלם לשבועות, והיא מחזרת על הפתחים שוב ושוב כדי לקבל אישור.
כשהיא מעוניינת לרכוש מכונית, כופה עליה המוכר את הטנדר המצועצע והמקרטע שלו, וחוטף את כספה.
לכל אורכו משלב הסרט קריצות הומוריסטית, חינניות גם ברגעים קשים.
האופן שבו נשים יכולות לפעול מול המוסכמות מוצג באמצעות דמויות נוספות שממחדדות את גבולות המקובל. אולפה, המתבגרת, בתה של הדוד מוראד מורדת במוסכמות, כשהיא חושפת את חזה בפני המורה. היא חולמת לברוח מטוניס ומסתתרת מפני אמה בחדרה של סלמה.
אמל, האם היא האישה המסורתית. ואילו הספרית שמגיעה לטיפול בקליניקה של סלמה היא בעלת העסק, האישה המטופחת שיכולה לשחק במגרש האפשרי.
סלמה המודרנית שגדלה בפריז מביאה את ניחוח המודרניזציה אל תוניס, ויחד עם זאת, היא מחזיקה בביתה קוראן ואוהבת את המקום ואנשיו.
"אנחנו יושבים על חבית נפץ" אומר לה מוראד המבקש עתיד טוב יותר לבנותיו.
סרטה של מנאל לבידי אשר מזכיר את סרטיה של במאית אחרת, סעודית, הייפא אל מנצור "וואג'דה", ו"המועמדת המושלמת". בשניהם נפגוש את העולם הנשי נטוע בתוך חברה שלא זנחה את הישן, את הדבקות בחוקים מסורתיים ומצד שני מסתמנים בה תהליכי של שינוי.
הסרט דובר ערבית וצרפתית לסירוגין.
במאית: מנאל לבידי
ניתן להזמין להקרנת טרום בכורה עם הרצאה נלווית:
נשים מסביב לעולם הולכות נגד הזרם
