דימונה. משפחה. דוד, תלמיד תיכון דואג לשלומי, אחיו הקטן לאיריס, אמו החולה בטרשת נפוצה ומבשל לכולם ודואג לארוחת ערב למיכאל, אביו כאשר חוזר עייף מעבודתו במפעל ים המלח.
הסרט נפתח בתמונת דודי השמש על הגג, ומוטיב זה ילווה את הסרט לכל אורכו. הוא מסמל חום, שמש , אור ועומד בניגוד לשיממון של דימונה המוצגת כעיר רפאים, שאין בה תנועה, ואין בה אנשים פרט לנפשות הפועלות.
הדמויות כלואות בתוך השיממון הזה ומחפשות מפלט, כל אחת בדרכה: דוד בורח לסיפורים שהוא ממציא על סמך המציאות, ומשתף אותם באתר "פורטל" שם הוא מתחזה לנדב מכפר סבא. עולה השאלה: מה קורה לשקר מתגלגל? מה הוא מכסה?
סיפוריו של דוד מוצגים באמצעות אנימציה המכניסה גיוון, והם חושפים וממלאים פערי מידע לגבי עברם של הוריו, והתחושה שמשהו התקלקל.
גם אמו נמלטת אל קשר מורכב עם דוד הגדול, אהוב נעוריה, מתקן הדודים, כמפלט מדיכאונה, תחושתה שהיא לא ממלאה את תפקידה כאם לשני בניה, והכאב של התרחקות בעלה ממנה.
במרחבי המדבר גרגרי החול מדי פעם הופכים לסופה במובן המטאפורי. המדבר כמשל.
הסוף אינו סוף סגור, ואינו הפי אנד, אך הוא בהחלט מפתיע ומנחם.
אהבתי.
במאית: גיתית כבירי, יהל כבירי (אם ובנה)
שחקנים: שני כהן, יונתן להב, לוסי אהריש, אורי פפר, יוסי מרשק
90 דקות, ישראל, 2023
