מי לא ראה לפחות פעם אחת את "כשהארי פגש את סאלי" ולא רק בשל הסצנה הנפלאה ההיא?
גודיס שניידר הוא הבמאי של הגרסה הישראלית עם שינויים רבים, אך האסוציאציה לסרט קיימת.
בתחילת הסרט אליק וג'ימי נפגשים בתרגיל צבאי. הוא מגושם, מספר על אהבתו ששברה את ליבו בשל משקלו, ואליק רומזת לו שאין לו שום סיכוי אצל בנות "שוות" במצבו הנוכחי. היא גם מסרבת לתת לו את מספר הטלפון שלה. הדחייה שלה ברורה.
כמו בסרט האמריקאי גם כאן יש דילוגים בשנים 2012, 2017, 2021- הם שבים ונפגשים באקראיות בת"א- יפו. יש להם עניין משותף. הם אוהבים לקרוא ספרים. אך לא רק השומן שלו מרחיק אותה, מדובר בהופעה מרושלת, דירתו מבולגנת ומוזנחת, ונדמה שגם הרישול הוא חלק מהותי בחייו ובהתנהלותו. הוא מצהיר על עצמו: " אני אוהב לאכול ושונא להתגלח".
אליק וג'ימי משתפים זה את זו בחוויות, נפגשים מדי פעם, אבל הרישול עומד ביניהם ויוצר חיץ גדול.
ג'ימי מרהיב עוז ומגיע להתוודות בפני אליק על אהבתו אליה, אך היא דוחה אותו ומסתפקת ביחסים יזיזים עם אחר, ולא מצליחה ליצור לעצמה זוגיות יציבה.
הסרט מאוד אמין. הוא מצליח להעביר את תחושת הקלילות יחד עם המצוקה של אדם שמן שלא מצליח לצאת מהמבוך.
כדי להימנע מספוילרים, לא נספר על האופן שבו ג'ימי ואליק פותרים את הקונפליקט.
הסרט מבוסס על סיפורם של גודיס שניידר וליאת אלקיים, הבמאי והתסריטאית, הנשואים זה לזו.
זהו נושא נפיץ ורווח מאוד בבחירת בני זוג. מראה חיצוני אכן יכול להוות מכשול בהתפתחותה של מערכת יחסים חדשה.
הרצאה מקדימה:
אהבה כאתגר- עבר, הווה, עתיד
