דרך החלון "הרביעי" (צפייה בסרט תאפשר הבנה מדוע רביעי) הניבט אל שדרות חן בתל אביב, מתנהלות שיחות הטלפון של עוז עם נורית גרץ שכתבה את ספרה "מה שאבד בזמן".
כשנה לפני מותו מסרטן, הוא מבקש ממנה שתכתוב את הביוגרפיה שלו, אך מדגיש: תכתבי ש"הוא רדף כבוד", "שהוא אהב לשמוע את עצמו", ו"תספרי", הוא אומר לה: ש"היה נשף מסכות מהלך.
באמצעות ראיונות עם אשתו, בתו פאניה, סופרים שעמם היה בקשר: א.ב. יהושוע, דוד גרוסמן וגם דורית רביניאן, אתגר קרת, ניקול קראוס המנתחים את יצירתו של עז לטעמם, נחשפת דמותו של הסופר המוערך.
פרופ' דן מירון ופרופ' אריאל הירשפלד לא הסתירו את הסתייגותם מחלק מיצירותיו של עז, למשל, "קופסא שחורה" מוצג שספר שהוקע ע"י הביקורת, שהמציג מציאות שטחית, אך מה שבאמת רומם את יצירתו הוא "סיפור על אהבה ועל חושך".
אין ספק, עמוס עז היה להטוטן של מילים בכתב ובעל פה. אולם, לא תמיד המילים הקסומות נגעו בנפש הקוראים.
זה קורה בספרו שברובו אוטוביוגרפי. רק כאשר עמוס עז מרשה לעצמו לגעת בפצע שדימם כל חייו, רק אז הוא יכול לגעת בנפשות קוראותיו וקוראיו.
נטלי פורטמן מרואיינת ומתארת את המפגש עם האיש שהרשים אותה וגרם לה לביים את הסרט המבוסס על "סיפור על אהבה ועל חושך".
מכיוון שעמוס עז היה גם פובליציסט שלא הסתיר את עמדותיו הפוליטיות, הסרט מלווה גם את מפגשיו עם החברה הישראלית, עם פוליטיקאים ומכובדים מן העולם כולו שהגיעו להקשיב לו אפילו בערד.
יאיר קדר נאלץ לערוך את הסרט מחדש לאחר פרסומו של ספרה של בתו גליה עז "דבר המתחפש לאהבה" שיצר סדקים לגבי אישיותו של עז. השאלה האם היא דוברת אמת או מעלילה מהרהורי ליבה עולה בסרט. וכך אומרת נורית גרץ בראיון: "זאת טרגדיה", משום שזה מה שגליה חוותה והרגישה, והוא ביקש את סליחתה ולא קיבל. שתי המשפחות ביקשו כי הפרק על גליה לא ייכלל בספרה של גרץ.
הסרט מתפתח עפ"י סדרו הכרונולוגי, ילדותו, יחסיו המורכבים עם אביו, התאבדות אימו וכיצד הפצע הזה עיצב את חייו, המעבר לחולדה, המעבר לערד, מלחמות ישראל, שלום עכשיו ורצח אמיל גרינצוויג וכמובן, רצח רבין.
לכל אוהבי עמוס עז ואף למתנגדיו, שיקוף של אדם שתרומתו לספרות העברית ולחברה הישראלית כלל אינה מוטלת בספק. למרות זאת, מרגש ומכאיב לשמוע בסופו של הסרט את דבריו של עז על "החור" שליווה אותו כל ימי חייו. למרות הפרסים, האהבה הבינלאומית, למרות כל החיזוקים שזכה להם בכל שנותיו, שום חומר לא יוכל למלא את "החור" הזה, שהוא מכנה אותו העדר ערך עצמי.
ובעניין זה ממשיך עז ומדגיש: "אין פצע – אין סופר". סופר כותב מתוך פצעיו. שכן כמי שנעזב בגיל שתים עשרה וחצי ע"י האישה החשובה בחייו, הפצע הזה הכתיב את חייו ופגע בדימויו.
ממליצה.
