זהו סרט על האפשרות לתקן ולסלוח.
הנפשות הפועלות נקלעות למצבים שהחיים זימנו להן והן צריכות להתמודד עם מעשיהם שנעשו בכוונה או שלא בכוונה.
אליסון מנגנת בפסנתר ושרה, היא מאורסת לניית'ן והעתיד נראה מבטיח כל כך. אנו מבינים בתחילת הסרט שנייתן לא מדבר עם אביו. הסיבה עדיין לא ידועה.
בשעה שאליסון נוהגת במכוניתה בדרכה למדוד את שמלת הכלה שלה עם גיסתה לעתיד ובעלה היא מתבוננת באפליקציית מפות, שבעקבותיה מתרחשת תאונה נוראית שבה מולי, הגיסה והבעל נהרגים.
מרגע זה חייה משתנים לחלוטין. היא מחליטה להיפרד מניית'ן, מתמכרת לסמים ומדרדרת.
הרגע שבו היא מחליטה לעזור לעצמה ולהצטרף לקבוצת מכורים אנונימיים. שם היא פוגשת את אביו של ניית'ן, דניאל, שהיה בעברו שוטר, ואלכוהוליסט שחזר לסורו. אביו היה שיכור שהכה אותו, ואנו מתוודעים להעברה בין דורית מצערת.
על זרועו של דניאל חרותים המילים: "אמור פאטי"- "לאהוב את גורלך"- משפט מפתח, השולח חיצים לעבר כל הדמויות.
אליסון נקשרת לדניאל, מבקרת בביתו, ובמקרה גם פוגשת את נכדתו, ריאן שאיבדה את הוריה בתאונה שבה היתה מעורבת אליסון.
המטענים, תהליכי האבל שעוברים כל הגיבורים, והמפגש שלהם זה עם זו, מהדהדים את הנושא המרכזי: האם אתה יכול לסלוח לעצמך? האם תסלח למי שפגע בך? והאם ניתן לתקן?
האם אפשר לחזור למסלול, למסילה כשהחיים השתבשו בשל אובדן קשה מנשוא, ורגשות אשם מייסרים?
בין היתר גם למוסיקה יש כוח מרפא. דניאל בונה במשך שנים רבות דגם גדול של עירו ובה ציין דמויות ונקודות חשובות בחייו, כך הוא יכול לתת ביטוי לשינויים ולגורל שעיצב אותם.
דניאל אומר לאליסון: "אני אדם טוב" ומכאן שמו של הסרט.
הסרט מרתק, למרות אורכו, המשחק אמין מאוד.
ממליצה מאוד.
במאי: זאק בראף
שחקנים: פלורנס פיו ('האלמנה השחורה', 'נשים קטנות'), מורגן פרימן ('הנהג של מיס דייזי', 'חומות של תקווה') ומולי שאנון ('הלוטוס הלבן', 'צעירה מבטיחה').
ארה"ב, 129 דקות
החייל הנעלם
עידו טאקו המופלא, המגלם את הדמות הראשית, שלומי, מספר את
