אביו של פליצ'ה אימן אותו לשחק טניס בדרך מאוד מסוימת, והגיע הרגע שהילד יעבור לידיו של מאמן שיוביל אותו אל ההצלחה והתהילה.
אביו עבד קשה מאוד כדי לממן את המאמן שיוצא עם פליצ'ה למסע שאמור להביא לבנו ניצחון גדול.
אולם, אנחנו מתרשמים מראול, מי שהיה פעם שחקן טניס מצליח, ואיך שהוא חייו אל מבוי סתום, כך יוצא שפליצ'ה הוא התלמיד היחיד שהוא מאמן, ולא ממש בהצלחה.
ברור לצופה כבר מההתחלה שראול מגיע למפגש עם הילד עם עבר לוט בערפל שנחשף לקראת הסוף. הרמזים למצוקתו הנפשית נשתלים לאורך כל הסרט. יש שיגדירו אותו כ"לוזר" ויש שיגדירו אותו כמי שסובל מהרס עצמי, אשר ההחריב כל מה שהיה אפשרי וטוב.
רופאת בית החולים אומרת לפליצ'ה: "הפסד הוא חלק מהחיים", ואכן, זהו משפט מפתח שנכון לשני הגיבורים.
הסרט עוסק במסע היחסים הנרקמים בין ילד בן 13 ואדם באמצע שנותיו –שבו פליצ'ה עובר תהליך של התבגרות וראול זוכה לחיבתו ולאכפתיות של נער שעד כה היה לו זר לחלוטין.
הסרט גם מציג את הקושי של ילד לאכזב את אביו שתלה את כל תקוותיו ואושרו בבנו.
הסרט מזכיר את "משפחה מנצחת" המבוסס על סיפורן האמיתי של שחקניות הטניס לבית וויליאמס ועל הדחיפה והמעורבות של אביהן בהצלחתן.
אהבתי.
במאי: אנדראה די סטפנו
שחקנים: פייר פרנצ'סקו פאבינו, טיציאנו מניקלי, ג'ובאני לודנו, דורה רומאנו
איטליה, 22025 125 דקות
מפיצים: סרטי נחשון
