אריאנה (ארי) מקבלת הודעה שמיועדת לסבה, קרלוס שנמצא בבית אבות לגבי אביו, סבא רבא שלה, שמצאו אולי את עצמותיו בקבר אחים.
מרגע זה מתחיל מסעה של אריאנה לגלות מה קרה לסבה, לאביו. במהלך מסעה אל העבר, היא מתוודעת לסיפורו של אנטוניו שהיה המורה של קרלוס, סבה.
אנטוניו בנחייס היה מורה בכפר בבורגוס בשנים 1935-36. עם בואו הוא מתוודע דרך שיחתו עם ראש העיר, כי המורה הקודם פוטר משום ש"הרפובליקה החליטה שהוא לא נחוץ"- זהו רמז מקדם להמשך.
אנטוניו הוא מורה אחר, מורד, (מוריד את הצלב משום שבית הספר איננו כנסיה), הוא מתנגד להרבצה המקובלת כשיטת חינוך, הוא אומר לתלמידיו ההולכים ומתרבים:
"למה באתי לכפר הזה הוא שואל את תלמידו.
באתי גם ללמוד., לעזור לכם לגלות שבכל אחד מכם יש ידע רב וגם רצון ללמוד…
נלמד מתמטיקה ע"י פתרון בעיות יומיומיות…
נלמד עם מוסיקה, אלמד אתכם לרקוד…
כדי ללמוד ביחד צריך לעשות טעויות ביחד"…
"העבודה שלי כמורה היא שהתלמידים שלי יהיו ילדים קודם כל, כי ילדים צריכים להיות ילדים" (ולא מה שמקובל להפוך אותם למבוגרים בטרם עת).
אנטוניו מעודד אותם לכתוב סיפורים המבוססים על עולמם, פחדיהם, חלומותיהם, מעין כתבים שיוצרים עיתון משלהם. מראה להם את הקסם ומלהיב אותם בעיקר, כאשר הוא נלחם לקיים טיול לים, המקום ששום ילד/ה לא ראו מעולם.
הוא מקבל על עצמו לגדל את קרלוס, בנו של אחד ממתנגדי המשטר, וכך אריאנה מתוודעת גם לעברו של סבא שלה, וגם לעברו של אנטוניו. היא פוגשת את תלמידיו הקשישים, את אמיליו ואת חוזפינה ומהם היא מלקטת מידע חשוב.
הסביבה כולה מתבוננת במעשיו "המוזרים" של אנטוניו, וחשוב לציין מהו הרקע ההיסטורי: ספרד בשנים אלו שסועה:
לאחר הבחירות שבהן זכה השמאל, "הרפובליקנים", הקומוניסטים, האנרכיסטים. ב1936 מתארגן מרד של אנשי צבא וניסיון להפיכה של "הלאומנים", הימין. השסע גרם למלחמת האזרחים בספרד, לעלייתו של הדיקטטור פרנקו עד 1975. באותם שנים בוצעו המוני הוצאות להורג, והקורבנות הושלכו לקברי אחים.
בשנים האחרונות נעשים מאמצים לאתר את האנשים שהומתו או נעלמו, נפתחים קברי אחים. תהליך הזיהוי איננו פשוט, נדרש פענוח ד.נ.א וזהות השרידים איננה תמיד ברורה.
בסרטו של אלמודובר "אימהות מקבילות" הנשים הצעירות, שיולדות את הדור הבא, מבקשות לדעת מה קרה בעבר, ג'אנט מחפשת אף היא אחר הקבר של סבא רבא שלה. אלמודובר רוצה לומר, העתיד של ספרד תלוי בנשים, באימהות, דרכן ייעשה התיקון והחיבור בין העבר לעתיד.
בסופו של הסרט "המורה שהבטיח את הים" הבמאית מודה לכל אלו שעזרו לה באיסוף הקפדני והיסודי של המידע על אנטוניו, ולעמותת ביה"ס של אנטוניו המשמרת את זכרו, וגם למשפחתו.
הסרט מבוסס על מסמכים ועדויות תומכות, ומשום כך עוצמתו ניכרת עוד יותר.
ובנימה אישית, קשה שלא לחשוב על השסע, שכולנו חווים כאן, בימים אלו בין ימין ושמאל, בין חילוניים לדתיים, כשסכנת מלחמת אזרחים מרחפת על ראשנו.
במאית: פטריסיה פונטי
שחקנים: אנריק אאוקר, לאיה קוסטה, גאאל אפריסיו, אלבה הרמוסו.
ספרד 2024, 105 דקות.
