הסרט מבוסס על רומן בשם זה מאת מגי או'פארל (2020) שהוא רומן היסטורי פיוטי, המספר את סיפור אהבתם של שייקספיר ואשתו אגנס (ג'סי באקלי), שנחשבה כבתה של מכשפת היער. יש לה סגולות מיוחדות לראות דברים שאחרים אינם רואים.
לזוג נולדים שלושה ילדים: בת זוג תאומים: ג'ודית והמנט שמת בגיל צעיר.
מותו מערער את החיים הזוגיים בין השניים ומרחיק ביניהם.
זהו סיפור על:
אובדן של ילד
זוגיות החיה בין קרבה לריחוק
אימהות, אבל ושתיקה
הקשר העמוק – אך הלא-מפורש – בין חיים פרטיים ליצירה אמנותית
הסרט אינו מתאר בפועל את כתיבת “המלט”, אלא , סרט דרמטי עם יסודות היסטוריים, לא תיעוד מדעי של חיי שייקספיר או של כתיבת המלט.
הוא מציע קריאה רגשית-פואטית: כיצד חוויית אובדן עשויה להדהד ביצירה גדולה.
נקודת המבט בסרט היא דווקא של האישה אגנס מוצגת כדמות אינטואיטיבית, מחוברת לטבע, כמעט מיסטית, נושאת את האבל בגוף ובשתיקה – הרבה יותר מאשר בדיבור.
הליהוק של באקלי מחזק את הקריאה של הסרט כיצירה על אימהות, אובדן וכוח נשי שקט, ולא כביוגרפיה של שייקספיר.
יש כאן בחירה מודעת של העברת הסיפור מהגאון הגברי – אל מי שנשארה בבית עם הכאב.
סגנונו של הסרט הוא ייחודי ותואם את סגנונה של הבמאית קלואי ז’או: (ארץ נוודים, הרוכב):
צילום טבעי, אור רך
קצב איטי ומהורהר
מינימליזם בדיאלוגים
דגש על גוף, מרחב, שתיקות
יותר פואמה קולנועית מאשר דרמה עלילתית, ולכן, יתכן שרבים לא יתחברו לסרט.
השם המנט זהה לשם המלט בתקופתו של שייקספיר.
שחקנים: ג'סי באקלי, פול מסקל
ארה"ב, 125 דקות
