מדלן קלר בת 92 נוסעת במונית של שארל כדי שייקח אותה מביתה אל בית האבות בו היא אמורה לגור.
נסיעתם מתמשכת מעבר למצופה, הם נוסעים במשך שעות ברחבי פריז, לאורכה ולרוחבה, מבקשת ממנו להסיעה אל תחנות חייה, בד בבד מספרת לו את סיפורה.
זהו ספור ילדותה, גדלה בצל בימת התיאטרון, ללא אב, התאהבה בחייל אמריקאי ששחרר אותם בסוף המלחמה, עזב וחזר לארה"ב כשהוא מותיר ברחמה את בנה. 76 שנים חלפו מאז והיא עדיין זוכרת את טעם נשיקותיו, אולם, הקשר אתו נותק.
ההמשך הרבה יותר דרמטי, ולא אעשה ספוילרים.
מדובר בשנות החמישים, כשמעמד האישה היה נמוך מאוד, היא נזקקה לאישורו של הגבר כדי לצאת לעבודה או כדי לפתוח חשבון בנק. הנחיתות הזאת פגעה בה קשה, ובשלב מתקדם יותר בחייה היא מבינה שעליה להוביל תהליך של שינוי.
למרות זאת, היא זוכרת בגעגוע את מוסיקת הג'אז שניגנו אז. לא הכול היה שחור. זאת דרכה לראות מבעד לחושך גם את האור.
למרות הקשיים בחייה, החיוך לא מש מפניה, והיא מאמינה שכעס רק מביא התקף לב.
"כל רגע של כעס מזקין אותך
כל חיוך הופך אותך צעיר יותר"- היא מצטטת את אביה וזאת אף תפישת עולמה.
רוחה הצעירה בולטת לאורך כל הסרט, היא הרפתקנית, מלאת חיות, מרשה לעצמה חופש גם בגיל 92 ,(וזאת משמעותו של סמל החרות הנראה בין נופי פריז), כפי שכל חייה בחרה להיות עצמאית וחופשיה, ויחד עם זאת לקחת אחריות על בחירותיה. אולם, כשתגיע לבית האבות החופש ייגזל ממנה, ויתייחסו אליה כחולה זקנה.
מדלן מצליחה להוציא משארל מספר פרטים אודות חייו, משפחתו, וקשייו הנוכחיים. הוא נמצא בהישרדות כלכלית, ומתקשה בפרנסתו.
ככל שהם שוהים זאת במחיצתו של זה, הם מגלים את ההנאה המשותפת.
מסע במונית שנמשך שעות הופך למפגש של שני סיפורי חיים, של שתי דמויות מאוד שונות, לא רק בגיל (שארל בן 46). אבל זהו מפגש שמשאיר את חותמו על שניהם.
הם יסיימו אותו כשהם כבר אנשים אחרים.
זהו מסע של חסד עבור שניהם.
מענג, מעניין. מעורר מחשבה.
במאי: כריסטיאן קריון
משחק: לין רנו, דני הון, אליס איסה
91 דקות, צרפת 2022
הרצאה מקדימה:
מסע של יחסים: מזרות לאינטימיות
