שם הספר והמוטו שלו הרשום בתחילתו הוא מפתח להבנתו:
"צמה-מקלעת של שלוש קווצות שיער, שזורות זו בזו".
וכאן, הספר מציג שלוש נשים , שחיות בשלוש יבשות שונות, כל אחת מהן היא עולם שונה, ובכל זאת סיפורן וגורלן מתאחד ושזור זו בזו.
הסיפור הראשון:
סמיטה מתגוררת בכפר בדלפור, אוטר פרדש, הודו.
היא דאלית, מוקצה, חיה מחוץ לקאסטה, נחשבת טמאה מכדי להתערבב עם שאר בני האדם. מדי יום היא אוספת בסלה את הצואה של בני הכפר, בתקופה שבה אין שירותים בבתים או מחוצה להם. עליה להיות בלתי נראית, אסור לה לפגוש או בוודאי לדבר עם בני הבתים שאת צחנתם עליה לאסוף.
סמיטה מבקשת עתיד שונה לבתה בת השש, לליטה. בעלה נענה בסוף לדעתה הנחושה, והם משלמים לברהמין כסף כדי שיאפשר לליטה ללמוד.
אולם היום הראשון בבית הספר הופך לסיוט. הברהמין מחייב את הילדה לנקות את הכיתה מול כל הילדים והיא מסרבת. על כך היא משלמת בהצלפות על גבה.
סמיטה מחליטה לברוח מהכפר, וכאשר בעלה מסרב למעשה הנועז הזה המסכן את חייהם, היא עושה זאת באישון הלילה.
סמיטה ולליטה נמלטות בדרך לא דרך עד שהן מגיעות למקום בו הן בטוחות יותר, ולשיער, לצמה יש תפקיד חשוב שיתברר בהמשכו של הספר.
הסיפור השני:
ג'וליה חיה בפלרמו, סיציליה.
היא בתו של בעל מלאכה שמייצר פאות, ששערן נאסף מכל קצוות האי.
ג'וליה מתאהבת בקאמאל, פליט הודי והיחסים ביניהם הם חשאיים בשל הפערים. כשאביה של ג'וליה מאושפז בבית החולים בשל תרדמת, מתגלה לג'וליה שבית המלאכה שלהם בצרות כספיות.
קאמאל יציע לג'וליה פתרון שקשור לשתי הנשים האחרות.
הסיפור השלישי
שרה כהן, חיה במוטריאול, קנדה. היא עורכת דין מאוד מצליחה, אמורה להיות בקרוב שותפה במשרד המכובד בו היא עובדת. יש לה שלושה ילדים משני בעלים לשעבר.
סרטן שד טורף את כל הקלפים, מעצב את חייה וגורלה באופן חדש, לו לא ציפתה. גורלה זה יהיה שזור עם השיער של סמיטה ומפעל הפאות של משפחתה של ג'וליה.
באפילוג של הספר כותבת המחברת:
"אני מקדישה את עבודתי לנשים הללו,
המחוברות בעבותות שערן,
כמו רשת גדולה של נשמות,
לאלה שאוהבות, יולדות, מקוות,
נופלות וקמות אלף פעם…"
הספורים כתובים בשפה מאוד קולחת ופשוטה ויחד עם זאת מספרים שלוש דרמות, אם כי הראשונה שבהם היא אולי העוצמתית ביותר, ו"מעדן" לאנשי קולנוע.
הדברים נכתבים לפני שהסרט הגיע לאקרנים, ואני יכולה לראות בעיני רוחי את הוויזואליות המתאפשרת בחלק זה של הסיפור.