הבמאי הגרמני- אוסטרי מבסס את סרטו החדש על סיפורו האמיתי של פרנץ שטרייטברגר, שהוא הסבא רבא שלו.
הסרט מתחיל בטראומת ילדות שתשאיר צלקת בנפשו הבוגרת.
לאחר שנים כשוליית איכר, רחוק ממשפחתו, מתגייס פרנץ ונשלח למשימות צבאיות (משמש כשליח אופנוען), אותן הוא ממלא בהתלהבות רבה.
הוא פוגש ביער גור שועל, שאמו מתה ואוסף אותו אל חיקו, פרנץ מסתיר אותו ממפקדיו וחבריו ליחידה ומוצא בו נחמה רבה.
ההקבלה בין הגור לפרנץ ברורה, ומניעיו הפסיכולוגיים מכמירים את לבנו, הצופים. כמותו הוא בודד, זקוק לחמלה, לחיבוק, לדאגה, למזון ולמקום מחסה בטוח ומוגן.
אדם יכול לברוח מילדותו, אולם, ילדותו לא עוזבת אותו כל חייו.
למרות שהסיטואציות הן צבאיות, ומתרחשות בתקופת הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, אין אנו רואים את פרנץ יורה, נלחם, מתעמת עם האויב. זה לא עיקרו של הסרט.
האווירה צבאית, אך הגיבור הוא האנטיתזה לצבא, לנאציזם, לשנאה היוקדת של הרייך השלישי. מכיוון שמדובר בבמאי גרמני- אוסטרי יש כאן אולי כוונה נסתרת להציג גרמני רגיש, אנושי, שאינו סדיסט או אידיאולוג שאינו נושא את צלב הקרס כחלק מזהותו.
סרט עוצמתי מאוד, מצולם נפלא, מעורר מחשבות לגבי "הגרמניות".
ההתרגשות שלי הייתה יותר מהצדדים הפסיכולוגיים והחברות המיוחדת עם גור השועל.
ממליצה מאוד.
במאי: אדריאן גויגינר:
שחקנים: סימון מורזה, קארל מרקוביץ', אדריאן גראדזיאל
117 דקות
הרצאה מקדימה:
הילדות כחוויה מעצבת את חיינו הבוגרים
