השנים הכי טובות

השנים הכי טובות

הסרט נפתח בזיקוקים המעוררים בדרך האסוציאציה  את זיכרונות העבר של ג'וליו ריסטוצ'ה. באמצעות פלאשבק אנו חוזרים ל1982 אז היה בן 16, אז גם מתחיל ספור החברות שהוא עיקרו של הסרט.

פאולו, ג'וליו וריקרדו , המכונה "השורד" הם מתבגרים שרוצים לחוות מיניות, נסיעה פרועה במכונית ולשנות את העולם. כל אחד מהם מייצג ומסמל חלק בהוויה האיטלקית. הקולנוע האיטלקי משלב בין הסיפור האישי של הגיבורים לבין ספורה של איטליה.

פאולו מאוהב בג'מה אך מעברה לנאפולי הוא הניתוק הראשון שפותח שורה של ניתוקים ואחודים בין שלושת הגברים והאישה שהם אוהבים.

1989 היא נקודת ציון נוספת, נפילת חומת ברלין, כולם שוים בפני החוק, וגו'ליו שהפך לעו"ד מייצג את העניים. גם ציוני דרך שהתרחשו בעולם ובאיטליה מלווים את סיפור החברות ויוצרים אנלוגיה בין החיים האישיים של הרביעייה לבין התהליכים שעברו על העולם בכלל ועל איטליה בפרט  בעשורים אלו: מבצע "ידיים נקיות", העלייה לשלטון של ברלוסקוני והתמוטטותם של מגדלי התאומים בניו יורק.

פאולו בוחר בהוראת ספרות איטלקית, יוונית ולטינית, הוא מייצג את תרבות העבר המפוארת. ריקרדו לא מצליח להתפרנס מעיתונאות ובנו מורחק ממנו.

ג'וליו הוא הדמות הבוגדת גם ברמה האישית וגם ברמה האידיאולוגית. ההידרדרות המוסרית שלו היא מראה למה שקרה באיטליה, תופעות של שחיתויות, קפיטליזם, צבירת כוח ועוד.
הסרט מעלה את השאלה מה קרה לכל אחד ואחד מהם, עד כמה אפשר בכלל לשמר את ההרמוניה שהיתה, את התמימות והערכים שלמענם נאבקו בנעוריהם.

הסרט מתכתב עם הסרט "אהבנו כל כך" (1974) בבימויו של אטורה סקוזה שאף הוא עוסק בחברות, שראשיתה בהצטרפותם לפרטיזנים וסיפור חברותם, בגידותיהם, אהבותיהם במהלך שלושה עשורים. גם כאן ישנה הקבלה בין האישי ללאומי.

בסופו של הסרט עולה השאלה: מה יהפוך אותם למאושרים? הסצנה המסיימת רומזת שהתשובה היא דור העתיד, ילדיהם של ארבעת החברים וקשר קרוב אליהם הוא הדבר שממלא כל אחת ואחד מהם באושר.

במאי: גבריאל מוצ'ינו
שחקנים: פיירפרנצ'סקו פבינו, מיכאלה רמזוטי, קים רוסי סטיוארט, קלאודיו סנטמריה