מטופלת שסבלה מדיכאון לא הגיעה לפגישת הטיפול שלה אצל דיקסון צ'יבנדה, פסיכיאטר מזימבבוואה. שלושה שבועות אחר כך הסתבר לו שלא הגיעה משום שלא היה לה כסף לאוטובוס, אך חמור מכך- היא התאבדה. הדבר טלטל מאוד את דיקסון הוא החליט לעשות מעשה.
זימבבואה מונה 16 מיליון תושבים, אך יש בה רק 12 פסיכיאטרים, ושכמובן אינם מסוגלים לתת מענה לבעיות הפסיכולוגיות של הציבור. דיקסון יזם את "ספסל הידידות". הוא סבר שהסבתות החיות בקהילה הינן בעלות ניסיון וחוכמת חיים, ואם הן תעבורנה הכשרה והדרכה מתאימה הן תוכלנה לעזור ולטפל בדיכאון.
היוזמה שלו הצליחה מעל ומעבר לכל דמיון, וחצי שנה לאחר ליווי כזה "כוח סבתא" שטיפלו בעשרות אלפי מקרים הסתבר, כי הסימפטומים נעלמו, ורבים נרפאו מדיכאון בתהליך יעיל ומהיר יותר אילו היו מטופלים ע"י רופאים מקצועיים.
לדיקסון צ'יבנדה יש הרצאה בטד-Why I train grandmothers to treat depression וניתן לצפות ולהקשיב לסיפור במלואו.
אחד הדברים שאפשר ללמוד מפרויקט "ספסל הידידות" הוא שתבונת המבוגרים היא נכס חשוב, שאנחנו לא מספיק יודעים להוקיר ולהכיר בערכו.
דר' דוד גוטמן, גרונטולוג שעוסק בחקר הזקנה ומטפל בשיטת הלוגותרפיה של ויקטור פרנקל כתב ספר "האם איחרתי את הרכבת- משמעות החיים במחצית השנייה של החיים". הוא כותב "הזקנה לא מחסלת את כוח החיות שלנו אלא מעצבת אותו מחדש".
דווקא הניסיון והחוכמה הופכים אותנו לבעלי יתרונות גדולים, עוד הוא טוען כפי שעושים זאת כל המחקרים בכל התרבויות כי האושר שלנו מגיע לשיאו בגיל מפתיע 65-78, שאנחנו מגיעים לאיזון ומתינות רגשית ולא עושים דרמה מכל דבר שעשינו בצעירותנו. בנוסף, אנו יותר מודעים ליכולות שלנו, וחיים בהשלמה עם מה שהשגנו בחיינו.
הוא מסביר מדוע כדאי להגיע לגיל מבוגר, ובעיקר, כיצד יוצקים משמעות במחצית השנייה של החיים?
זו היתה טעימה קטנטונת מהרצאתי "טעמו של הפרי הבשל- על בחירה ומשמעות במחצית השנייה של החיים".
ההרצאה במתכונת הייחודית של "חוויה מהסרטים"- הרצאות רב תחומיות על החיים של כולנו, ובה שזורים קולנוע, פסיכולוגיה, פילוסופיה, ספרות ושירה
מסקרן? רוצים לחוות חוויה מהסרטים? לפגוש את עצמכם?
