גטסבי, בן למשפחה עשירה שיש לו יחסים מנוכרים במיוחד לאימו, מאוהב באשלי. היא צעירה טיפשונת תמימה וחמודה, שקבלה על עצמה תפקיד עיתונאי במסגרת לימודיה בקולג' יארדלי, קולג' זניח, ועליה לנסוע לניו יורק ולראיין במאי שולי. גטסבי הרומנטיקן רוצה להכיר לאשלי (מאריזונה) את ניו יורק שלו, האהובה.
אולם, התוכניות שלו לא מתממשות. במקום זאת אשלי תפגוש במאי מתוסכל, תסריטאי שאשתו בוגדת בו עם החבר הכי טוב שלו, שחקן נערץ שמחליף נשים כמו גרביים.
וודי אלן רוצה להתבונן בניו יורק בעיניים אירוניות, לתאר לנו את הניוון, את החיפוש הנואש, את הבריחה לשתייה ולסקס כפתרון. במקביל גטסבי יפגוש דמויות מעברו, וימתין לשווא לשובה של אשלי לזרועותיו.
גילו נאות: אני מאוד אוהבת את וודי אלן. את ההומור המיוחד, את העיסוק במשמעות החיים ובשאלות אקזיסטנציאליסטיות, את ההתכתבות שלו עם חומרים קלאסיים ספרותיים (דוסטוייבסקי, טולסטוי), את העיסוק האובססיבי בתרבות היהודית, בטיפול הפרוידיאני.
אך כל אלה לא קיימים בסרט זה. וכל מה שנותר ממה שמוכר לנו, מוודי אלן, המעמיק היא דמות האם התופסת מקום מרכזי.
זהו סרט על ניכור הורי, במיוחד, הניכור מהאם. אמו נתפסת בעיניו של אשלי באופן מאוד מסוים (כמובן שלילי) והוא מצמצם את המגע אתה עד כדי הימנעות מהמסיבה שהיא עורכת בדיוק ביום הגשום כאשר הוא מגיע עם אשלי לניו יורק, סמוך מאוד לביתו.
השליש הראשון של הסרט מתנהל לאטו, משעמם. ואז מגיע שינוי מרענן גם באמירה שבעיני היא עיקרו של הסרט: לעתים מתקבעת במחשבתנו עמדה שלילית כלפי ההורים שלנו.
והנה כאן, בסיומו של הסרט אשלי מגלה בשיחה גלויה שמעולם לא הייתה לו עם אמו, שהוא פשוט לא מכיר אותה, שאינו יודע דבר על עברה, וכיצד השפיע על סגנון חייה בהווה.
"יום גשום בניו יורק", אמנם וודי אלן, אך ממש לא במיטבו.
ועדיין, שום מילה על ME TOO
שחקנים : טימותי שאלאמה, אל פאנינג, סלינה גומז, ג'וד לאו, ליב שרייבר
