קודם כל וואו.
יצאתי נפעמת מהסרט יוצא הדופן הזה, גם בשל עומס תכניו הפוגשים את החיים של כולנו, וגם בשל הטכניקה, הצילום, העיצוב הגרפי והשיטות הייחודיות שבהן הוצערו השחקנים הראשיים.
הבית מהווה דמות מרכזית בסרט, הוא נבנה ב-1900.
מזווית צילום קבועה, לא משתנה, לכל אורכו של הסרט, אנו צופים ומלווים את דייריו במעגל חייהם.
הם מתחתנים, מצמיחים משפחה, מנהלים מערכות יחסים בין אבות לבנים, בני זוג, סבים ונכדים ובתוך כל אלו נחשפים חלומות, המתנפצים אל מול המציאות.
ריצ'ארד (טום הנקס) ומרגרט (רובין רייט) גרים בדירת הוריו של ריצ'ארד, אל ורוז. הבית הוא העוגן, בו חוגגים את חג ההודיה, כריסמס, ימי הולדת ושמחות על הישגים. אולם, בסרט זה, מסתבר, כי הבית הוא גם מחסום, שלא מאפשר הגשמת החלומות. המשכנתא, הצורך להתפרנס מחבלים בחלומותיהם של הנפשות הפועלות.
רק יציאה מן הבית היא זו המאפשרת את מימושו של החלום.
"הזמן טס", אומר ריצ'ארד, ובהקשר זה אנו מתוודעים אל החולף, הזמני, אל שבריריות החיים, ומוגבלות האדם מול הנצח, הטבע.
הסצנות מן העבר ההיסטורי של האנושות, ועולמם של הילידים המגיחים בין הסצנות, מגלים לנו שישנם דברים שנשארים, וישנם- המשתנים. גם הבית נשאר מאה תמימה, אך החפצים משתנים וכך גם דייריו.
מאז קדמת דנא הטבע הורס ובונה, והאנושות מאז ומעולם לא ויתרה על התאהבות, הריון ומוות.
העולם המודרני- מוצג דרך חידושים טכנולוגיים, כסאות לרווחת יושביהם, שואבי אבק, מכשירי טלוויזיה על סוגיה השונים.
הסרט גם מעלה את שאלת הזיכרונות שאנו חורטים במוחנו, הזוטות והדרמות, ולמרות מהמורות החיים, יש השלמה עם מה שיש. יש הבנה בוגרת של הכרת הטוב המהול גם ברע, טבעם של החיים.
הסרט מבוסס על ספרו הגרפי של ריצ'ארד מקגווייר. הגרפיקה זוכה למקום חשוב מאוד בוויזואליות של הסרט, התמונות הממוסגרות יוצרות הפרדה בין סצנה לסצנה, אלו הקצרות, מתחלפות במהירות, מכבידות רק משום שהן דורשת ריכוז גבוה של הצופים, והבנת הקשר ביניהן. יש הקפאה של חפצים של מצבים בתמונות מוסגרות אלו, וזהו אמצעי צורני המעצים את התכנים של הסרט.
סרט שקשה לעכלו במלואו בצפייה בודדת.
יתכן שלצופים מסוימים הוא יהיה "יותר מדי".
הסרט לא הרפה ממני ימים לאחר הצפייה בו. הוא עושה מה שקולנוע איכותי יודע לעשות, מפגיש אותנו עם החיים שלנו, כפי שכולנו מכירים אותם, וגם פורט על מיתרי הרגש. כן, דמעתי לקראת סופו.
חשוב לציין, כי HERE שתורגם ל"כאן ולתמיד" יוצא בדיוק 30 שנה לאחר שיוצריו, הבמאי והתסריטאי יצרו את "פורסט גאמפ" עם אותם כוכבים ראשיים.
הסרטים שונים, הבימוי, הצילום שונים.
ובכל זאת, שניהם עוסקים באהבה, בזוגיות, במעגל החיים, בפסיכולוגיה של הנפשות הפועלות, אם כי ב"פורסט גאמפ" יש התייחסויות לרעיונות שאינם מופיעים ב"כאן ולתמיד" ולהיפך.
רוצו לראות כשיגיע אל בתי הקולנוע ב-4.12.24
במאי: רוברט זמקיס
תסריטאים: רוברט זמקיס, אריק רות, ריצ'ארד מקגווייר
שחקנים:
טום הנקס
רובין רייט
קליי ריילי
פול בטאני
ארה"ב 2024
104 דקות
