פיליפה סובלת מתסמונת העייפות הכרונית, ומשום כך מרגישה שאין היא מוערכת עפ"י יכולותיה וכישוריה. כאשר הבוס שלה לא מקדם אותה, ובעלה לשעבר חושב שהיא "לא נורמלית", היא יוצאת למסע אישי וחשאי בעקבות צפייתה במחזה של שייקספיר "ריצ'ארד השלישי".
היא מבינה ששייקספיר כתב את המחזה כמאה שנים לאחר מותו של המלך, ובו הוא מוצג גיבן, ומי שרצח את אחייניו רק משום שלא רצה שיירשו את הכתר.
תחת ההשפעה החזקה של המחזה מסעה מבקש לדעת את האמת לגבי חייו של המלך.
היא נתקלת בקירות אטומים, באנשי מקצוע, היסטוריונים, ארכיאולוג, אנשי אקדמיה "רציניים" המתייחסים אליה בביטול ובבוז.
המסע הופך לאובססיבי, מה שמחזק את התיוג שלה כ"לא נורמלית". לגרוש שלה היא מנסה להסביר שהחיפוש והמחקר האישי שלה גורמים לה לאושר.
ברור לצופים, שהתשוקה שלה לגלות את האמת על ריצ'ארד ולהפריך את הטענות שהיה מרושע, "חומס שלטון" ופגום (גיבן) נובעים בראש ובראשונה מההזדהות שלה עם האיש הלא מושלם בדיוק כמותה. היא מוכיחה שתמונתו רוטשה במכוון כדי להציגו כדמות שלילית בשעה שפניו נורמליות לחלוטין.
ג'ון, הגרוש שלה אומר: "כולנו מנסים לתייג אנשים כקדושים או מרושעים, למרות שרובנו פשוט באמצע".
זהו מאבק של אישה יחידה, אינטואיטיבית, שהתחושות האישיות שלה מנווטות אותה ונתקלות בממסד שלם "הגיוני" ו"מכובד".
רוח הרפאים של המלך רודפת אותה, ובדמיונה היא מנהלת אתו שיחות אשר מובילות אותה לנקוט בצעדים כדי להגיע לאמת.
אם פיליפה מייצגת את החתירה לאמת, היא נתקלת שוב ושוב בצביעות, ובמניעים אינטרסנטיים של כבוד וכסף.
הסרט מנסה להציג פן לפיו, לעיתים, תחושות ואינטואיציה אינם שגויים פחות מ"עובדות" שנקבעו ע"י אנשים.
נשאלת השאלה: מדוע החברה שופטת בצורה לא הוגנת ומכניסה "למגירות" ולהגדרות את מי ששונה במובן כלשהו (את ריצ'ארד המלך ואת הגיבורה).
השם המקורי באנגלית The Lost King- יש לו משמעות כפולה שהולכת לאיבוד בתרגום לעברית (כמובן, שאין זו הפעם הראשונה שהמתרגמים (מי הם/ן?) נוטלים להם חירות שמעוותת את המקור).
הסרט מבוסס על סיפור אמיתי ועל תעלומה של חמש מאות שנים. הסיפור ההיסטורי הוא רק דוגמא וסמל לשקרים מתמסדים, "אם אתה אומר שקר שוב ושוב- הוא יהפוך לאמת"- וכיצד כל זה כל כך הולם את תרבות הפייק ניוז השולטת במחוזותינו.
סרט מרתק עם משחק של אחת השחקניות האהובות עלי סאלי הוקינס (וירה דרייק, לעולם אל תיתן לי ללכת, איזה מין שוויון, מודי, ספנסר ועוד), את ג'ון מגלם השחקן הבריטי הנפלא סטיב קוגן (קפה וסיגריות, למצוא את אמנדה, בעיניים של מייזי, פילומנה, הפרופסור והמשוגע ועוד)
הבימוי: סטיבן פרירס (מכבסה יפהפייה שלי, תמרה דרו, גברת הנדרסון גאה להציג, המלכה, פילומנה ועוד).
אנגליה, 2022, 108 דקות
מאוד אהבתי, מאוד ממליצה.
הרצאה מקדימה:
נשים הולכות נגד הזרם- נשים מהסרטים ובחיים
