הקדמה: מה אפשר ללמוד מהסרטים על עצמנו?

אל תחזור לכן, לא אפתח לך את דלתי!"
אמר אלפרדו לטוטו ב"סינמה פרדיסו",
ואני צפיתי ודמעתי.

אתם וודאי זוכרים את הרגע בו גרמו לכם סרט או ספר לבכות, לצחוק, להתרגש או להזדהות. מה היה שם שעורר את הרגש ואת המחשבה? מדוע נחרטה דווקא אמירה זו בזיכרונכם?
הסיבה לא תמיד מודעת, אבל התחושה היא תמיד מאוד עוצמתית, ולעיתים- בלתי נשכחת.

מניסיוני כמרצה אני יודעת שסרט הוא קטליזטור המעורר אותנו להרגיש את עצמנו ולחשוב על חיינו. אנו יכולים למצוא את נקודות ההזדהות שלנו עם גיבורות הסרטים וגיבוריהם, בנושאים המעסיקים את כולנו: אהבה, זוגיות, משפחה, אושר, חשבון נפש וכדומה. התוצאה היא חוויה רגשית ואינטלקטואלית הקשורה לחיינו.

סרט הוא בבחינת "המתערב האנונימי" (מושג שטבעה דר' נירה כפיר) אשר גורם לנו לפגוש את עצמנו, מעורר מודעות עצמית ועשוי להוביל לעשייה ולפעולה חדשה. אפילו צ'ארלי צ'פלין בשלב מסוים בקריירה הקולנועית שלו לא הסתפק רק בשעשוע צופיו. הוא ביקש שסרטיו ישמשו מעין "השכמה אנושית".

בסרט "סינמה פרדיסו" ישנה סצנה שבה הגיבור, טוטו, עדיין ילד, מתאר את הסיטואציה של הצפייה של אנשי העיירה בסרט, באולם הקולנוע של סינמה פרדיסו הראשון. המצלמה מתעכבת על האופן שבו כל אחד מהצופים מגיב למה שקורה על המסך.

"סינמה פרדיסו" עוסק בקולנוע המהלך קסם על צופיו, ילדים ומבוגרים כאחד. זהו קולנוע שגורם להם לצחוק, לבכות, להתאהב, להזדהות עם גיבורי המסך וגם כמובן לברוח, למצוא אשליה ומפלט ממצוקות היום.
זהו קולנוע פרובינציאלי, מרכז חברתי, כולם מכירים את כולם, יש משהו מאוד פמיליארי, כולם מרגישים בבית, והצפייה במסך היא חוויה משותפת, רגשית.

ב-16 השנים האחרונות אני מקיימת הרצאות ייחודיות, "חוויה הסרטים", שבהן אנו בוחנים את הקשר בין הקולנוע בחיים של כל אחד ואחת מאתנו.

בסדרת הפוסטים שתקבלו אחת לשבוע נעסוק בנושאים שונים שהקולנוע מציג בפנינו על המסך.

נושאי הפרקים הבאים:
כל ההתחלות חשובות- למה לשים לב בדקות הראשונות של הסרט?
הילדות כחוויה מעצבת
זוגיות מהסרטים
גיל ההתבגרות השני
על מורים מהסרטים והמורים שלנו
מה אפשר ללמוד מהסרטים והמחקר על האושר?
טיפים לאוהבי קולנוע

רוצים לקבל מאמרים מה אפשר ללמוד מהסרטים על עצמנו?
לקבל המלצות על סרטים וספרים איכותיים
להרשמה- לחצו כאן