Stillwater
ביל בייקר (מאט דיימון) טס מארה"ב כיד לבקר את בתו, אליסון המרצה את עונשה על רצח בת זוגתה, נינה. אליסון (אביגיל ברסלין- "מיס סנשין הקטנה") טוענת לחפותה ומעבירה מכתב לעורכת דינה כדי לפתוח מחדש את התיק בשל הוכחה חדשה הטוענת לחפותה. אולם עורכת הדין לא משתכנעת והאב מחליט לקחת את המבצע לידיו.
הסרט הוא בהשראת המקרה האמיתי של אמנדה נוקס שהואשמה ברצח חברתה ואחר כך שוחררה כשהרוצח האמיתי נתפס. הבמאי לקח רק את השלד של הסיפור ושינה והפך אותו לאנושי ומורכב יותר.
ביל שאינו דובר צרפתית נדרש למתורגמנית וכך יוצא שהוא נעזר בוירג'ני, שחקנית תיאטרון, המחפשת את דרכה, אותה פגש בחדר הסמוך לחדרו בבית המלון בו השתכן. הקשר נוצר בזכות מאיה, בתה של וירג'ני והוא הולך ומתחזק.
אליסון מאוד טעונה בשל הזנחתה ע"י אביה בילדותה. היא גדלה אצל סבתה, ואיבדה לחלוטין את אמונה באביה. אולי דווקא משום כך הצורך בתיקון הוא עז כל כך.
התיקון נעשה גם בערוץ נוסף במסגרת מערכת היחסים האבהית שהוא מפתח כלפי מאיה, ויחסי אהבה הדדיים, אמיתיים נרקמים ביניהם.
במהלך מאמציו להוכיח את חפותה של בתו – דברים מסתבכים. ביל שהשתדל לשנות את עברו שהיה קשור בשימוש בסמים, שתייה ופלילים מוצא עצמו מסתבך שנית.
הסרט מבוים בצורה טובה משום שהוא מציג את הדמויות באופן מורכב, אמין. שאלת אפשרות התיקון בין אב לבתו, גזענות כלפי מהגרים חדשים במרסיי העכשווית, וחשדנות ועוינות כלפיהם נמצאת כל הזמן ברקע של מערכות היחסים הנרקמות בסרט זה.
טום מאקרתי, ביים את "ספוטלייט", "אנשי התחנה", "האורח" וכך הוא אומר בראיון לאמיר קמינר בפסטיבל קאן 2021:
"'מים שקטים' מתמודד עם איך שאנחנו תופסים את אמריקה היום …. אין ספק שזה מגולם בדמותו של ביל בייקר ומה שהוא מביא אתו לצרפת. אבל זהו גם סרט על מערכות יחסים, חיבור אנושי, חופש ועל השאלה האם אושר גלום בגאולה".
