מריה נפרדת מגבירתה שנפטרה ומקבלת פסל של יונה שביקשה לתת לה. היא מתחילה לעבוד כמנקה בבית ספר הגבוה לאמנות בפריז. היא אמנם שקופה, אך היא רואה הכול, והעולם החדש הזה מסקרן אותה.
היא פוגשת סטודנטים שמרשים לעצמם להעז, לממש פנטזיות פרועות, היא רואה כיצד האמנות והיומיום נפגשים והטשטוש ביניהם מוצג עד כדי אבסורד.
הובר הוא השרת של בית הספר מאז שהוא קיים. הוא נמצא שם למען המורים אך בעיקר למען הסטודנטים. הוא רוצה לרקוד, ומתאמן בזמנו. הוא דוגמא לכך שהאדם עושה את התפקיד ולא להיפך. המפגש בין מריה והובר של שני אנשים פשוטים שלא ממשו את חלומותיהם גורם לכל אחת ואחד מהם לעבור תהליך של שינוי.
מריה נשואה, ובעלה החרים את בתם שרלוט משום שהתאהבה בחברו הטוב ביותר. ככל שמריה משתנה גם ההבנה שלה את מעשה בתה מקבל פרשנות אחרת.
סרט על האנשים השקופים, שרואים מן הצד את "האחרים" ומבינים שצבע, נועזות, פנטזיות, ופריצת גבולות קיימים לא רק ביצירות אמנות, ואלא גם בחיים עצמם. השם באנגלית הרבה יותר מוצלח מהתרגום לעברית.
סרט מתוק. ממליצה מאוד.
השחקנים: קארין ויאר (האם ב"משפחת בלייה") נהדרת, ואליה מצטרף גרגורי דגבויס ("דלישס") הנפלא.
בימוי ותסריט: לוריאן אסקפר
הרצאה מקדימה: טעמו של הפרי הבשל- על בחירה ומשמעות במחצית השנייה של החיים
