אלה ארמוני מספרת סיפור על יחסים עם אם שהייתה בעברה כוכבת גדולה, זמרת מצליחה. גם הבת בחרה בעולם המשחק, והרגישה שהיא מעט חיה בצילה של האם.
מרגע שהיא ואחיה התאום נולדו דפנה ארמוני צמצמה את חייה המקצועיים וגידלה אותם לבדה. דמות האב הייתה עלומה במשך כל תקופת ילדותה ובגרותה עד שגילתה מזוודה שבה שמור הסוד, זהות האב.
הסוד הזה שאפף את המשפחה יצר אדוות, ושינה לחלוטין את הסרט שהיה כמעט מוכן.
דפנה ארמוני צילמה את ילדיה במשך עשור כדי שהנמען, האב יהיה שותף לחייהם, להתפתחותם,
מסע הגילוי של סרטי הווידאו והצילומים של האם מאפשרים לאלה לעבור מסע של גילוי ועל פי דבריה גרמו לה להיות ב"מקום שממנו רק אפשר לצמוח". להמשיך מסע של בדיקת הזהות והשורשים המשפחתיים.
סצנת הסיום שבה השתיים נמצאות על גג אחד הבתים בדרום תל אביב, דפנה שרה והבת צמודה אליה, קצת קפואה, קצת מביעה מימיקה מעודנת, שמעמידה בסימן שאלה מי כובשת את המצלמה.
אפשר לומר שזהו סרט על צילום ומצלמה שחשיבותם נקבעים עפ"י עיני הנמענים שלו.
מוקרן בדוקאביב עד ה- 31.5.25
ישראל, 2025, 78 דקות
מומלץ מאוד.
