סרט זה הוא תוצאה של חמש שנות מחקר ועשייה של הבמאית והתוצאה- עוצמתית במיוחד.
הלנה סיטרון בתו היפה של חזן העיירה נלקחת לאושוויץ יחד עם אלף הנערות מכל רחבי סלובקיה, הראשונות שנכנסו בשערי הגיהינום, הטרנספורטר הראשון.
שם מתאהב בה קצין אס אס זוטר, פרנץ וונטש, דבר שמציל את חייה, את אחותה ועוד רבים שהיו מקורבים לה.
הבמאית מראיינת את חברותיה שהיו איתה ב"קומנדו קנדה", על הקנאה בה, ההתנכלויות של אלו שלא ראו בעין יפה את קשריה עם הנאצי.
והשאלה המרכזית שעולה כאן האם היתה כאן אהבה אמיתית? אהבת נעורים? אולי אהבה לאדם שהיטיב עמה בשעות האפלות?
בדצמבר 1942 וונטש עומד למשפט בווינה על פשעיו במחנה. הוא היה ידוע כסאדיסט גדול. אולם, הוא לא הרשה לעצמו להפגין אכזריות בנוכחות הלנה. היא מוזמנת להעיד בבית המשפט, והדבר מעמיד אותה בדילמה אדירה: האם לעזור לו להינצל מעונש, שכן הוא היה מאוד טוב אליה, או להעיד על אכזריותו כלפי אחרים ובכך להביא להרשעתו?
מופעלים עליה לחצים בארץ וגם ע"י אשתו של וונטש להעיד או שלא לעשות זאת.
את ההמשך אני מאוד ממליצה לראות בסרט עוצר נשימה זה, שאכן גם זכה בפרס דוק -אביב בתחרות הישראלית.
