איזור הגאונות- לא מה שחשבתם

דר ג'יי הנדריקס, הפסיכולוג האמריקאי כותב על 4 איזורים שביניהם אנו נעים:
א. איזור אי המסוגלות- בו אנחנו מתפקדים ממש לא טוב. אצלי למשל, ניווט, זיכרון מרחבי, מספרים, חישובים מתמטיים.
ב. איזור המסוגלות- בו אנחנו מתפקדים "בסדר",  אבל לא נהנים ולא זוכים להכרה מהסביבה.  למשל, הגשת מע"מ אחת לחודשיים, מעקב אחר הוצאות הכנסות, שיווק ופנייה ללקוחות פוטנציאליים.
ג. איזור המצוינות– יש לנו יכולות גבוהות מאוד, אבל אין כאן שום תשוקה. למשל, בתיכון ובאוניברסיטה הייתי מעולה, המצטיינת בלשון, ולשמחתי לא הפכתי את זה למקצוע.  כך גם לגבי היסטוריה.
אבל יש אנשים שהם מולטי טאלנטים, הם אנשי מחשבים מעולים , עורכי דין מצוינים, רואי חשבון מקצועיים ומצליחים, אבל הם לא מתלהבים מעבודתם, הם אפילו סובלים מאוד. הם עושים זאת משום שהם מתוגמלים כספית וגם זוכים להכרה סביבתית, ואולי נכנעו לנורמות החברתיות, ללחץ ההורים.
ד, איזור הגאונות– אין הכוונה להיות איינשטיין או סטיבן הוקינג, אלא המקום שבו אנחנו פורחים ומרגישים משמעותיים ותורמים.
העיסוק גורם לנו תחושה של זרימה, אובדן תחושת זמן, ואנחנו לא מגדירים את עבודתנו כעבודה אלא ייעוד. עיסוק שנהיה מוכנים לשלם כדי שיאפשרו לנו לעסוק בו.

איך מגלים את האיזור הזה? במסע של בירור מהם הערכים, בהם אנו מאמינים, מהו הדבר שאנו עושים באופן טבעי בחיי היומיום שגורם לנו הנאה מופלאה, ללא הרבה מאמץ, מהי היכולת והחוזקות שלנו שיכולים להפוך לעיסוק מאוד מספק,  מצמיח, מלהיב, ממנו מתפרנסים- כלומר, עבודה, שאיננה מורגשת "כ"עבודה".

מיותר לציין, אני מצאתי.