אל תספר לאחיך- מאיר שלו

גילוי נאות: אני אוהבת כל מה שמאיר שלו כותב, גם את ספריו הפחות טובים.
וכך קורה גם עם ספרו החדש: "אל תספר לאחיך": מצד אחד: הנאה מהדיאלוגים ששלו יודע לשזור, מהסיפורים שהדמויות שלו יודעות לספר, ההומור, והאופן שהוא מוביל את הסיפור. ומצד שני- המורכבות, השפה, אינן מגיעות ליצירות המופת שלו " רומן רוסי", "עשיו", "כימים אחדים" ואולי משום הציפייה הבלי נמנעת מסופר שהציב רף מאוד גבוה.

"שמי איתמר דיסקין. נולדתי בירושלים ב1945 וכבר שלושים וחמש שנים אני גר בארה"ב. בכל שנה אני בא ארצה לביקור של כמה שבועות, תמיד לקראת הסתיו, שוכר מכונית ומתגורר במלון שעל הים. לא בתל אביב, שבה מאיה ובועז גרים אלא בהרצליה או נתניה" (עמ' )11

זהו סיפור על "ליל האחים" השנתי, שהוא כולו רק שלהם, לבדם, עתה כשהם בשנות השישים לחייהם. הם שותים לשוכרה את הבוכא שהכין איתמר עם חברו אלטמן. הביקור הוא גם הזדמנות לבדיקה אצל רופאת העיניים שלו, דר לוין, לה הוא נאמן מאז גיל חמש.

איתמר המכונה איטה מאז ילדותו הוא גבר יפה תואר, אך סובל מלקות ראייה חמורה. הוא תלוי במשקפיו באופן מוחלט.

כשהוא יושב בבר הסמוך לבית המלון שלו נגשת אליו בעלת המקום ומספרת לו שאישה צעירה רוצה לפגוש אותו, שימתין לה. ההסבר, פעם פגשה "גבר יפה במיוחד שלא שם לב אליה, ומאז נשאר לה החשק".

ומה שקרה בינו לבין אותה צעירה, המכונה שרון הוא הסיפור שהוא מספר לבועז אחיו. תוך כדי הסיפור המשתרע על גבי כל דפי הספר, אנו מתוודעים להוריהם של השניים, שלא חיו בשלום זה עם זו, על אהבתו הגדולה של איתמר למיכל ושברון הלב בעקבות פרידתם, ומעט על בועז ומערכת נישואיו עם מאיה.

איתמר ובועז מאוד שונים זה מזה, לא רק במראה החיצוני, איתמר היה המועדף על אמו ואילו בועז המועדף של אבא. איתמר עדין וטוב לב, ואילו בועז ששרת בצוללת, חזק ועבה ממנו, הגבר המחוספס, הבוטה, המקנא לאחיו אך גם אוהב ודואג לו באמת.

יש רגעים שהסיפור סוחף, וישנם רגעים שלא. ובעיקר, תהיתי מה רוצה שלו לומר לנו, הקוראים: האם הוא רוצה לספר לנו על יחסי גברים נשים, על אהבה?

אין ספק, למרות שיופיו של איתמר גורם לנשים ליפול לרגליו, כל הנשים ברומן הזה הן היוזמות, המובילות, המנווטות.
מיכל, שרון, מאיה, אמם של איתמר ובועז- הן המושכות בחוטים גם אם נדמה שהגברים אינם בהכרח חלשים. אפילו הפגיעות של שרון שהתרחשה לפני עשרים שנה זוכה ל"נקמה מתוקה" כשמתאפשר לה. את הנקמה הזאת שלו רוקח ביד אמן, והסוד מן העבר מתגלה ומפתיע, לקראת הסוף, כפי שסופר מיומן יודע לעשות.

הסקס תופס מקום מרכזי בספר, תיאוריו לעיתים "מסוגננים" בעברית המאיר שלוית, ולעיתים חורגים ממנה וגרמו לי, כאחת מחסידותיו לתמוה על המחוזות הללו, אליהן הוא מוביל את הסיפור.

ואולי שלו רוצה לספר סיפור אחוות אחים? בדידות? ואולי על מקומו של היופי ומקומה של ההתבוננות. עד כמה אנו לוקים בראייתנו את המציאות? ואולי כולנו זקוקים למשקפיים?

הספר קליל, אין בו רבדים מקראיים או תיאורי טבע שאפיינו כל כך את ספריו הקודמים.

בעיקר, לאוהביו של מאיר שלו.

הוצאת עם עובד, עמ' 263