צרפת, שנות ה70, אנני (לור קלאמי) נשואה לפיליפ עשרים שנה, יש לה בת מתבגרת בת 16 ובן -בן 9. היא מגלה שהיא בהריון לא רצוי ומגיעה לאחד הארגונים המאפשרים הפלה בשיטת קראמן, הפלה באמצעות שאיבת ואקום.
ההפלה עוברת ללא בעיות, ואנני נשאבת אל פעולות הארגון למען נשים שהולכות ומתרבות המעוניינות בהפלה, בניגוד לחוק.
הסרט מתאר את האופן שבו ההפלות מתבצעות, (קטעים שהיו לי קשים לצפייה), את הנשים שמתגייסות זו למען זו: לעיתים, מדובר ברווקות שהסתבכו, בנשים נשואות שלא רוצות עוד ילדים, או בעליהן הטוענים שאין ביכולתם לפרנס עוד ילד.
הארגון הנשי מבין ללבן של הנשים, לפחדיהן, מכבד את גופן ואת בחירתן.
הארגון גם מתמודד עם חוסר ידע מיני של מרבית הנשים אשר אינן משתמשות באמצעי מניעה, וכאלו שאינן מכירות את גופן באמת.
הגישה הגברית בין אם היא של הבעל, חברו, הרופאים הצעירים המתנדבים לבצע הפלות- גישה שונה לחלוטין מזו, הנשית, המעמידה בראש העדיפות את צורך ברוך, ברגישות, בהקשבה לצרכים של הנשים ומצוקתן.
נשים סיכנו את חייהן כשביצעו הפלות בעזרת מסרגות או בכל אמצעי פרימיטיבי אחר. גם ארגוני הנשים לא מתהדרים בהפלות מודרניות, בתנאים סניטאריים, בתנאי בית חולים, כמקובל היום.
סיום הסרט מעלה תהיות לגבי העתיד, האם טובת האישה תעמוד מול עיניו של הממסד, האם נשים תהיינה אחריות לגורל גופן, האם הרגישות הנשית תשמר.
הסרט מזכיר מאוד את "תתקשרי לג'יין" שמתאר את הארגונים הנשיים המחתרתיים בארה"ב בשנות ה60-70.
והשאלה האם ממשלה חדשה עלולה לשנות את חוק ההפלות עולה אף היא והופכת את הסרט הזה לרלוונטי מאוד עבור נשים בישראל היום.
סרט חשוב. די צפוי.
בימוי: בלנדין לנואר
צרפת, 2022 119 דקות
