כל אחד משלושת הפרקים המרכיבים את הסרט פותחים בנוקטורנו של שומאן כדי לרמז שיש מוטיב העובר כחוט השני בין שלושת הסיפורים.
הפרק הראשון, "קסם או משהו פחות מבטיח" מתאר שיחה במונית בין שתי חברות צוגומי שמספרת למייקו על מפגש בינה לבין גבר שלא הכירה ונמשך 15 שעות קסומות בשל האינטימיות שנוצרה ביניהם. מייקו מגלה עניין וסקרנות רבה אך מיד כשחברתה יוצאת מהמונית היא עושה את כל הדרך חזרה למקום שממנו נסעו יחדיו.
המקריות ששולטת בסיפור זה תלווה גם את שני הסיפורים הנוספים ותקשור ביניהם.
ההתאהבות הקסומה, התמימה, והפנטזיה על אהבה בשיחה במונית מוחלפת בהמשך באהבה סבוכה ובשיחה מתעתעת.
הסיפור השני "דלת פתוחה לרווחה" עוסק בפנטזיות מיניות ובניסיון של אישה צעירה, נשואה ואם לבת לפתות את הפרופ' סגאווה, שמלמד אותה צרפתית באוניברסיטה.
הגיבורה סובלת מתחושת ערך ירודה, וחשה ניכור וריחוק של הסביבה ממנה.
הסיפור השלישי "פעם נוספת" מתאר צעירה שמגיעה לפגישת מחזור של התיכון בו למדה לפני עשרים שנה ובמדרגות הנעות של תחנת הרכבת פוגשת את חברתה ללימודים.
המפגש המקרי הזה זוכה לתפניות דרמטיות בדיוק כפי שקורה גם בסיפורים האחרים.
הקשר בין העבר להווה, האם אפשר להתגבר על אהבה שהיתה, מידת השפעתו של העבר על אושרן של הדמויות, הבחירות שעשו, האכזבות שנחלו- כל אלו צומחים מהשיחה שמנהלת בין השתיים.
הדיאלוגים הם העיקר בשלושת הסיפורים, ודרכם נבנות העלילות. הצופה שותף לדיאלוגים אלו, ומבין מתוכם את מה שנאמר ובעיקר- את מה שלא נאמר.
מתוך הדיאלוגים צומחות דרמות חיים אך הן מועברות בצורה מאוד מאופקת, מעודנת ונרמזת- דבר האופייני לקולנוע היפני ולתרבות היפנית.
סרטו של הבמאי ריוסוקה המאגוצ'י שסרטו "הנהגת של מר יוסוקה" יצא בקרוב לאקרנים.
במאי שזוכה להוקרה גדולה בשל האופן שבו הוא יודע לספר סיפור, לחשוף בפנינו את החברה היפנית המודרנית, ובאופן שבו הוא משתמש במצלמה.
סרט שתובע סבלנות והתמסרות של הצופה.
הרצאה מקדימה:
יפן- מראה חברתית ותרבותית
