אהרון ואורי, אב ובן, קשורים זה לזה מאוד. האב מגונן על בנו הנמצא על הרצף האוטיסטי ומגדל אותו לבד במשך שנים . הוא מאפשר לו לצפות שוב ושוב ב"הילד" של צ'ארלי צ'פלין אותו הוא מעריץ, הוא נוהג בו בסבלנות רבה כשאורי חושש לדרוך באופניו את החלזונות למרות הקיץ. תמיד מסביר. תמיד מכבד. הוא תובע את עלבונו של בנו כשמוכר הארטיקים נוהג בו באכזריות.
בשל עקרונותיו הוא התעמת עם מקום עבודתו, עם אחיו וכמובן עם גרושתו. כגרפיקאי מוכשר הוא ויתר על משכורת של 90 אלף דולר בשל עקרונותיו ורצונו לגדל את אורי. משום כך הוא גם מסרב להצעת דפנה גרושתו להעביר את הבן להוסטל, אותו מצאה מתאים עבור בנם.
כשצו בית משפט מרחף מעליו, ואורי מסרב להגיע להוסטל (סצנה קורעת לב ברציף הרכבת), הם יוצאים למסע בו יפגשו אנשים משמעותיים בחייו של האב.
הסרט בודק מתי מגיע השלב שלנו כהורים לשחרר את תלותם של ילדינו שבגרו כדי שיוכלו לצאת אל עצמאותם? יתרה מזאת, לעיתים נדמה לנו, ההורים שאנו יודעים מהו הטוב ביותר עבור ילדינו, אך הסרט מעמיד בסימן שאלה וודאות זאת.
ניר ברגמן עושה זאת שוב (הדקדוק הפנימי, כנפיים שבורות) הסרט הוקרן בפסטיבל קאן וזכה בארבעה פרסי אופיר, ובצדק.
שי אביבי בתפקיד אותו הוא מגלם ברגישות ובאנושיות אדירה, כך גם נועם אימבר שהחיוך שלו והתנהגותו ממיסים.
יחסי אב עם בן "אחר פגשנו גם בסרטים "שרוכים" ו"המפתחות לבית" (האיטלקי) אשר בשניהם האבות התנכרו לבנם, התרחקו מהם, אך נסיבות מיוחדות מחייבים אותם ללמוד להכירם. בשניהם אנו מתאהבים בבנים השונים, וחווים את החסד שהסרטים עושים עם היוצאים מן הכלל.
הרצאה מקדימה: יוצאים מן הכלל- השונה בקולנוע ובחיים
החייל הנעלם
עידו טאקו המופלא, המגלם את הדמות הראשית, שלומי, מספר את
