"על הבמה אתה יכול להיות מי שתרצה, אפילו אתה עצמך".
המשפט הזה המופיע בסרט, מעלה את הרעיון שבחיים שלנו אנחנו הרבה פעמים מעמידים פנים כדי לרצות את הסביבה ("האני הכוזב", ויניקוט) ודווקא המורה לדרמה, מר דווארסו שהגיע מפריז ועברו לא ברור, מצליח להגיע אל ליבו של קולין.
המורה החדש לדרמה מצליח באמצעות משחק, דמיון ויצירתיות, להסיר את הקליפות. בסצנה נפלאה הוא מבקש מקולין לדמות את עצמו לבננה, והוא מקלף ממנו את הקליפות.
וכך, אחרי שרבים לפניו נכשלו, (פסיכולוגים, מרפאים בדיבור) הוא נוגע בצרכים העמוקים של קולין.
קולין עבר עם אמו לאחר גירושיה מאביו אל עיירת ילדותה, עיירה פרובינציאלית, שכוחת אל, והוא צריך ללמוד להסתגל לבי"ס פרטי חדש, כשהוא סובל מגמגום.
דווקא הרצון להתגבר על הגמגום, דווקא המפגש עם המורה הרגיש, מניע אותו להחליט לשחק את התפקיד הראשי במחזה שהם מעלים בכיתה סיריאנו דה ברזראק".
התיאטרון מאפשר לו להזדהות עם התפקיד, כשהוא משליך את רגשותיו ותחושותיו על הגיבור, שדומה לו עצמו. שכן סיראנו, גיבורו של המחזאי אדמון רוסטאן בעל האף גדול, רואה בכך ליקוי ומכשלה בהגשמת אהבתו לרוקסן. כך גם גיבור הסרט שלוקה בגמגום, לא מאמין שהוא ראוי לאהבה של חברתו לכיתה.
זהו סרט שמנקז לתוכו מספר נושאים: המורה המשפיע שמשנה את תחושת הערך של תלמידו, והופך את הלמידה לחוויה מעצימה.
זהו גם סיפורם של השונים המוגדרים כ"אחרים" משום שהתרבות, המוסכמות מחליטים. לא רק קולין המגמגם אלא גם מקס חברו, שיש לו נטיות הומוסקסואליות שלא מסתדרות עם עמדותיו השמרניות של אביו. ומר דווארסו שמוקע מן המערכת החינוכית המקובעת, הקונפורמית שוב ושוב משום שאיננה מסוגלת להכיל מורה אחר, בעל שאר רוח כמותו.
הדינמיקה של הסרט מרתקת אותנו אל המסך, אל השחקנים האמינים.
במאית: ג'ניפר דבולדר
שחקנים: יואכים ארסגואל, אור אתיקה, ג'וזה גארסיה.
צרפת, 2024, 93 דקות
